הסכם בין אשת חייב לבין הבנק אינו מונע עיקול עתידי בדירת חייב המוגדר כסרבן חוב

בפני תביעה כספית על סך של 50,000 ח"ש כנגד בנק מרכנתיל דיסקונט לישראל בע"מ, אשר
הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת הינה אשתו של מר שרגא הולצמן ושניהם מתגוררים ברחוב משה סנה ברעננה )להלן:
"שרגא" ו"הדירה"(.

הנתבע פתח תיק הוצל"פ מספר 1-98-03880-18 כנגד שרגא בגין חוב פסוק. בשנת 2000 הטיל
הנתבע עיקול מטלטלין )ברישום( בדירה. בתגובה הגישה התובעת תובענה לביהמ"ש השלום
בת"א )ה.פ. 177114/00( אשר במסגרתה התבקש ביהמ"ש להצהיר כי המטלטלין שבדירה שייכים
לה לאור הסכם יחסי ממון שערכו בשנת 87, ובהסתמך על שני פס"ד שניתנו לטובת התובעת
בשתי תביעות דומות )ה.פ 176013/93 ה.פ 1764398/95(. בסיום ההליך הגיעה התובעת עם
הנתבע להסכם פשרה )להלן: "ההסכם"( שקבע כי התובעת תשלם סך של 3,000 ח"ש לטובת הנתבע
ובתמורה לא ינקטו יותר הליכים כנגד המטלטלין. ההסכם אף קיבל תוקף של פס"ד. לאור
חשיבות הפרשנות שיש ליתן לסעיף 3 להסכם מובא להלן נוסחו המלא: