תוקפן של תניות המגבילות את חופש העיסוק

1. התובעת, העוסקת, בין היתר, באמצעות רופאים שעובדים בשירותה, בטיפול בבעיות משקל
ועודף משקל, הגישה תביעה נגד הנתבע, רופא במקצועו, שעילתה הפרת הסכם שנכרת, לטענת
התובעת, בין הצדדים, ביום 8.4.1992 לתקופה החל מיום 1.5.1992 ועד ליום 30.4.1997
)להלן-ההסכם(, המקנה לתובעת פיצוי מוסכם ומוערך מראש בסכום השווה בש"ח לסך של
50,000 דולר ארה"ב.

2 .2. בכתב התביעה טענה התובעת, בין השאר, כי על פי הוראות סעיף 6.1 להסכם, אסור
היה לנתבע "לעסוק, בין בתמורה ובין לא בתמורה בין בשעות קבלת קהל במרכז הרפואי ובין
לאחריהן, בכל עיסוק הקשור במישרין או בעקיפין בתחום העיסוק עבור צד א". עוד טענה
התובעת, כי הנתבע, שהועסק במרפאה שניהלה בפתח תקווה, עסק בתחום עיסוקה, למרות האמור
בהסכם, ניהל עסק של טיפול בלקוחות בשיטת התובעת, השתמש בחומר פרסומי שלה ואף הפנה
למרפאתו לקוחות של התובעת, תוך ניצול מידע סודי של התובעת שעמד לרשותו, ותוך שימוש
בכמוסות אשר בבעלותה, ללא ידיעתה וללא קבלת הסכמתה, וזאת במהלך שנת 1994 ולפחות עד
ליום 3.8.1994 - מועד בו הגישה התובעת תלונה למשטרת ישראל נגד הנתבע. התובעת הוסיפה
כי, כעולה מהאמור לעיל, הפר הנתבע את הוראות סעיף 6.1 להסכם ועל כן עליו לפצות את
התובעת, כמתחייב מהאמור בסעיף 12 להסכם, בפיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך בשקלים השווה