עתירה כנגד התיישבות בודדים באיזור הנגב

פסק דין

1. העותרת, היא החברה להגנת הטבע, הגישה עתירה זו שנושאה התיישבות בודדים. הואיל
ובג"צ 243/99 )אדם טבע ודין והחברה להגנת הטבע נ' המועצה האזורית רמת נגב, ועדה
מחוזית לתכנון ובניה - מחוז דרום ואח', דינים עליון כרך ס', 52(, מגדיר את המונח
התיישבות בודדים וכן מהווה את הרקע להגשת עתירה זו, נפתח בסקירת הנאמר שם.

כדברי כב' השופט זמיר: "בסוג זה של התיישבות )התיישבות בודדים(, הקיים מאז השנים
הראשונות של המדינה, משפחה אחת... מקבלת מאת מינהל מקרקעי ישראל... מקרקעין לצורך
הקמת התיישבות חדשה. המתיישב מקים על המקרקעין חווה הכוללת מבני קבע, ענפי חקלאות
ואפשר גם מלאכה זעירה. התיישבות כזאת מיועדת, מבחינת הממשלה, בעיקר לשמירה על
מקרקעי ישראל מפני תפיסה על ידי גורמים שאינם מורשים". נטען כי התיישבות בודדים
מוקמת לא פעם באופן בלתי חוקי. בית המשפט העליון העיר במהלך ההתדיינות בין הצדדים
באותו תיק, כי ראוי לגבש עמדה כלפי התיישבות בודדים. נקבע נוהל חדש אשר "מתווה את