ערעור פסלות שופט

7.2.02, שלא ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בתל-אביב )כב' השופט ד' מור( מיום
100838/01 .לפסול עצמו מלדון בת.א

המערער הגיש לבית משפט השלום תביעת לשון הרע נגד המשיב, בגין אירוע שהתרחש בבית .1
נגד אדם בשם אבשלום תמרי. B.G. Asistance משפט השלום במהלך דיון בתביעה שהגישה
במהלך חקירתו הראשית של המערער כעד התובעת, קם המשיב, אשר נכח באולם בית המשפט
כצופה בלבד, וקרא לעבהמערער כי הוא "שקרן ורמאי" וכי יתבע אותו לדין. התפרצותו של
המשיב באה על רקע דברי המערער בעדותו כי לקוחות של הארגון למימוש האמנה
ישראל-גרמניה, שהמערער הוא אחד מראשיו ויזמיו, לא נדרשו לחתום על ערבות לצורך רכישת
זכויות הפנסיה הגרמנית. הדיון בתביעה פוצל ובשלב הראשון נדונה שאלת החבות בלבד. בית
משפט השלום )כב' השופט ד' מור( קיבל את גרסת המערער כי המשיב השמיע את הדברים
האמורים שעה שהמערער ניצב על דוכן העדים, וקבע כי הדברים שהשמיע המשיב מהווים לשון
הרע. עם זאת, קבע בית המשפט כי למשיב עומדת הגנת "אמת בפרסום" והגנת "תום הלב". בית
המשפט קבע כי עדותו של המערער לא היתה מדויקת, וכי די בכך שחלק מתשובת המערער
14 לחוק איסור בעדותו לא היה נכון על מנת שתחול הגנת ה"אמת בפרסום" הקבועה בסעיף
1965- )להלן: "החוק"(. כן נקבע כי מדובר בדברים שיש בהם ענייןלשון הרע, התשכ"ה
לציבור, ש אדם המתריע על עדות שקר ממלא חובה ציבורית. בהמשך נפנה בית המשפט מיוזמתו
15 לחוק. מסקנתו של בית המשפט היתה לבחון האם עומדת למשיב גם הגנה מכוחו של סעיף