תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), תשל"ח-1978

תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), תשל"ח-1978 1
בתוקף סמכותי לפי סעיף 6 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, סעיף 46 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
1. תשלומים עיתיים
בית-המשפט מוסמך לפסוק כי פיצויים בשל הפסד כושר השתכרות והוצאות מתמשכות, כולם או מקצתם, ישולמו בתשלומים עיתיים שיהיו צמודים למדד המחירים לצרכן בכל אחד מאלה:
(1) הנפגע יפסיד כתוצאה מתאונת הדרכים 40% או יותר מכושר השתכרותו בעתיד;
(2) הפיצויים ישמשו לנפגע מקור עיקרי למחייתו;
(3) הפיצויים ניתנים לתלויים בנפגע שנפטר.
2. בקשה להגדלת התשלומים
(א) נפגע רשאי לבקש מבית-המשפט שיגדיל את התשלומים שנפסקו אם נתקיימו שנים אלה:
(1) חלה החמרה במצבו, לרבות בכושר השתכרותו, כתוצאה מתאונת הדרכים והוא המציא ראיה לכאורה על כך;
(2) חלפו ששה חדשים ממועד הקביעה האחרונה בענינו;
(ב) נענה בית-המשפט לבקשה ישולם התשלום המוגדל לנפגע החל ממועד ההחמרה במצבו.
3. זכותם של תלויים
(א) נפטר נפגע לאחר שנפסקו לו תשלומים עיתיים, תשולם לתלויים שפרנסתם כולה או מקצתה היתה עליו ערב פטירתו, קיצבה באחוזים שלהלן מהסכום שנפסק, ובלבד שסך כל הקיצבאות לא יעלה על הסכום שנפסק:
(1) לאלמנה - 66%;
(2) לאלמנה שיש לה ילדים - 66%;
ובתוספת -
בעד ילד אחד - 14%
בעד שני ילדים - 24%;
בעד שלושה ילדים או יותר - 34%; התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: