חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), תשכ"א-1961

חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), תשכ"א-1961 1
1. הגדרות (תיקון: תש"ס, תשס"ח) 2
בחוק זה -
"בעל תחנת תדלוק" - כל אחד מאלה:
(1) מי שבידו רישיון או היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, שלפיו ניתן לנהל עסק של תחנת תדלוק;
(2) מי שבהשגחתו, בפיקוחו או בהנהלתו פועלת תחנת תדלוק;
"המנהל" - מנהל מינהל הדלק במשרד התשתיות הלאומיות;
"המפקח" - המפקח על התעבורה ביחד עם המנהל;
"חוק התקנים" - חוק התקנים, התשי"ג-1953;
"מכירה" - לרבות הספקה, שיווק, הובלה, ניפוק לתחנת תדלוק או החזקה לצורך מכירה;
"מעבדה מאושרת", "תקן רשמי" - כמשמעותם בחוק התקנים;
"רכב מנועי" - כמשמעותו בפקודת התעבורה;
"רשיון" - רשיון לרכב מנועי ורשיון-נהיגה שניתנו לפי פקודת התעבורה;
"תובע" - כמשמעותו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982;
"תחנת תדלוק" - אתר שבו מתבצעת מכירה או הספקה של דלק לציבור בדרך של תדלוק;
"מפעל" - כמשמעותו בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957;
"חוק זה" - לרבות התקנות שהותקנו והצווים שניתנו על פיו.
2. איסור מכירה וייצור של דלק (תיקון: תשל"ז, תש"ן, תש"ס, תשס"ח) 2
(א) לא ימכור אדם ולא ייצר דלק שאינו עומד בדרישות שנקבעו לפי סעיף קטן (ב)(1), לשם הנעת רכב מנועי.
(ב) שר התשתיות הלאומיות, רשאי בהתייעצות עם שר התחבורה, לקבוע בצו - התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: