חוק הסדרת מקומות-רחצה, תשכ"ד-1964

חוק הסדרת מקומות-רחצה, תשכ"ד-1964 1
1. איסור רחצה
שר הפנים רשאי לאסור בצו את הרחצה בחלק של חוף ים, נהר או אגם, שגבולותיו מסויימים בצו, אם הרחצה באותו חלק עלולה, לדעתו, לסכן חייהם של בני-אדם, וכן רשאי הוא לאסור, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רחצה כאמור אם היא עלולה לפגוע בבריאותם של בני-אדם.
2. שלטים
במקום שהרחצה נאסרה בו כאמור בסעיף 1 תציב הרשות המקומית שבתחומה הוא נמצא שלטים לציון דבר האיסור, במספר, בצורה ובאופן שקבע שר הפנים בתקנות; במקום הנמצא מחוץ לתחומה של רשות מקומית, תציב המדינה שלטים כאמור.
3. מקום רחצה מוכרז
שר הפנים רשאי לקבוע בצו שמקום פלוני, שגבולותיו מסויימים בצו, יהיה מקום-רחצה מוכרז; היה המקום סמוך לנמל, יהיה צו כאמור טעון הסכמתו של שר התחבורה.
4. הוראות שר הפנים
(א) שר הפנים יקבע בצו הוראות בדבר -
(1) אמצעים לשמירת הבטיחות והתברואה במקום-רחצה, לרבות מיתקנים ומבנים הדרושים בקשר לכך;
(2) סדרים לשימוש במקום-רחצה, לרבות איסור הרחצה בו בזמנים ובנסיבות שיש בהם משום סכנה לבטיחותם ולבריאותם של המתרחצים;
(3) איסור או הגבלת-פעולה שלדעתו עלולה להפריע לרחצה;
(4) דרכי הפיקוח על סדרים ואיסורים כאמור;
(5) כשירותם, סמכויותיהם וחובותיהם של סדרנים, פקחים, מצילים ומגישי עזרה ראשונה שיתמנו לענין ביצוע חוק זה וכל צו, חוק-עזר או הוראה אחרת על פיו, וכן דרכי-פעולתם;
(6) תקנים של סדרנים, פקחים, מצילים ומגישי עזרה ראשונה שיוצבו במקום רחצה.
(ב) צו כאמור בסעיף-קטן (א) יכול שיינתן דרך כלל או לרשות מקומית פלונית או למקום-רחצה מוכרז פלוני או לסוגים של מקומות-רחצה מוכרזים.
5. חובת רשות מקומית
רשות מקומית שבתחומה נמצא מקום-רחצה מוכרז חייבת לקיים בו את הוראות שר הפנים בצו לפי סעיף 4.
5א. הוראות לענין מקום מרפא מוכרז (תיקון: תשנ"ו, תשס"ד2)
(א) בסעיף זה, "מקום מרפא" - בריכות שחיה, מרחצאות או מעיינות מרפא הנתמכים בידי המדינה או רשות מקומית, במישרין או בעקיפין, ששר הפנים בהתייעצות עם שר התיירות ועם שר הבריאות, ולענין בריכות שחיה בבתי מלון, בהתייעצות עם שר הבריאות ובהסכמת שר התיירות, הכל לפי הענין, הכריז עליהם בהודעה ברשומות כי הם מקום מרפא; לענין זה, "בית מלון" - כהגדרתו בחוק שירותי תיירות, התשל"ו-1976. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: