חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם, תש"י-1950

חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם, תש"י-1950 1
1. "השמדת עם" - פירוש
(א) בחוק זה "השמדת-עם" פירושה - אחד המעשים המפורטים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי (להלן - "קיבוץ"), באשר הוא קיבוץ כזה.
ואלה המעשים:
(1) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ;
(2) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ;
(3) העמדת הקיבוץ בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא להשמדתו הגופנית, כולו או מקצתו;
(4) קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ;
(5) העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה.
(ב) בסעיף-קטן (א), "ילד" פירושו - אדם שלא מלאו לו שמונה-עשרה שנה.
2. עונש על השמדת עם
האם בהשמדת-עם, דינו - מיתה; אך אם עשה את המעשה, המהווה את העבירה, בנסיבות אשר, אלמלא סעיף 6, היו פוטרות אותו מאחריות פלילית או היו משמשות עילה למחילת העבירה, והוא עשה כמיטב יכלתו כדי להקל את חומרת התוצאות שנגרמו על ידי המעשה, יהיה דינו - מאסר לתקופה של לא פחות מעשר שנים.
3. קשר, הסתה ונסיון להשמדת עם, והשתתפות בה
(א) האשם באחד המעשים המפורטים להלן, דינו כדין האשם בהשמדת-עם. ואלה המעשים:
(1) קשר לבצע השמדת-עם;
(2) הסתה לבצע השמדת-עם;
(3) נסיון לבצע השמדת-עם;
(4) השתתפות בהשמדת-עם.
(ב) המונחים "קשר", "הסתה" ו"נסיון" שבסעיף-קטן (א), יש לפרשם מתוך סמוכין להוראות פקודת החוק הפלילי, 1936.
(ג) לצורך סעיף-קטן (א)(4), רואים אדם כמשתתף בהשמדת-עם, אם רואים אותו כך על פי סעיף 23(1) (ב), (ג) או (ד) לפקודת החוק הפלילי, 1936. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: