חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958

חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 1
1. הגדרה
בחוק זה -
"פסק-חוץ" - פסק-חוץ שניתן על-ידי בית-משפט במדינה זרה בענין אזרחי, לרבות פסק-דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שנפגע, אף כשלא ניתן בענין אזרחי.
2. אי-אכיפה אלא לפי חוק זה
לא ייאכף בישראל פסק-חוץ אלא לפי חוק זה.
3. תנאים לאכיפה (תיקון: תשל"ה)
בית-משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה:
(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי-המשפט שלה היו מוסמכים לתתו;
(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור;
(3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי-דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור;
(4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן.
4. הדדיות באכיפה
(א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי-המשפט בישראל.
(ב) על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה רשאי בית-המשפט לאכוף פסק-חוץ, אף כשלא נתקיימה הדדיות כאמור בסעיף קטן (א).
5. מועד לאכיפה
לא ייזקק בית-המשפט לבקשת אכיפה של פסק-חוץ שהוגשה כעבור יותר מחמש שנים מיום מתן הפסק, אלא אם הוסכם בין ישראל לבין המדינה בה ניתן הפסק על תקופה אחרת, או אם מצא בית-המשפט סיבות מיוחדות המצדיקות את האיחור.
6. הגנה מפני אכיפה (תיקון: תשל"ה, תש"ן)
(א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם הוכח לבית המשפט אחד מאלה:
(1) הפסק הושג במרמה; התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: