עמותה בפירוק שמכרה מבנה חויבה במס שבח – ועדת הערר התערבה
העמותה הפעילה מוסד חינוכי בירושלים. המנהל המיוחד שמונה לה מכר את המבנה 6 שנים אחרי תחילת הליכי הפירוק. מנהל המיסוי טען שבזמן המכירה היא כבר לא ענתה להגדרת ״מוסד ציבורי״ אך ועדת הערר סברה אחרת
העמותה הפעילה מוסד חינוכי בירושלים. המנהל המיוחד שמונה לה מכר את המבנה 6 שנים אחרי תחילת הליכי הפירוק. מנהל המיסוי טען שבזמן המכירה היא כבר לא ענתה להגדרת ״מוסד ציבורי״ אך ועדת הערר סברה אחרת
בית המשפט האמין למוכרים שטענו כי לא ידעו על המפגע לפני החתימה על הסכם המכר ודחה את התביעה
בני הזוג נישאו בפרק ב׳. האיש חבר קיבוץ ועובד במפעל המקומי והאישה גרה בשכירות עם בתם בת ה-8.5 ובעלת עסק עצמאי. בית המשפט קבע בין היתר שהאישה תקבל כ-30% מהפנסיה שיקבל הבעל במועד פרישתו
בעל חנות לחומרי בניין בקלאנסווה נכווה בפניו ובידיו כשניסה לחלץ עובדים מדליקה שפרצה בחנות. בתביעה שהגיש נגד הביטוח התקבלה טענתו כי החברה שלו אחראית לנזק אבל לא הוא אישית
העובדת הועברה לתפקיד מנהלתי לאחר 15 שנות עבודה כספרנית ולבסוף פוטרה על רקע אי שביעות רצון מתפקודה. היא תבעה 850,000 שקל אך בית הדין קבע שהפיטורים נעשו כדין
העדר בידוד תרמי מספיק גרם להתפשטות טחב ועובש. אף שהתביעה הוגשה יותר מ-7 שנים לאחר מסירת הדירה, טענת ההתיישנות של הקבלן נדחתה
בני זוג שבנו בית הגישו נגד הקבלנית תביעה על ליקויים כחמש שנים לאחר סיום הבנייה. היא הכחישה את הליקויים וטענה שתקופת האחריות חלפה אך בית המשפט פסק לתובעים פיצוי של כ-75,000 שקל
תומכי ה-״רפורמה המשפטית״ של הממשלה נשענים על הנחה שלפיה מערכת המשפט חייבת לכלול מגוון דעות. אקסיומה זו נכונה ככל שמדובר בגיוון אתני, מגדרי ומעמדי אך מסוכנת כשמדובר בגיוון אידיאולוגי
השניים ניהלו חנות לחומרי בניין וכלי בית ונקלעו לקשיים כלכליים. בעקבות פנייה של אחד מהם לאחיו העביר האחרון לחשבון העסק מאות אלפי שקלים, אך קיבל רק חלק קטן מהסכום חזרה. תביעה שהגיש נגדם התקבלה
רשות הפיתוח זכתה בתביעת פינוי שהגישה נגד בני משפחה שגרים במתחם של עמידר ביפו. הורי הנתבעים קיבלו זכות דיירות מוגנת באחת הדירות אך במהלך השנים המשפחה בנתה תוספות ללא אישור ואף נכנסה לגור בדירות סמוכות שהתפנו