ארבעה שוטרים ואדם שזהותו לא ידועה לקחו חלק בחיפוש בחצר ביתו של תושב צפון הנגב כשבמקום נוכחת רק בתו, לבושה בבגד ים. השוטרים שיקרו על דוכן העדים והשופטת זיכתה את הנאשם: "לא ניתן לעבור לסדר היום על התנהלות שכזו"
התובעת, עובדת מעבדה בכירה בבית חולים, הגיעה למלון ב-2012 במסגרת עבודתה כדי לקחת דם מאורח ששהה במקום. הפרש גבהים בין רצפת המעלית לרצפת הקומה גרם לה לשבר ברגלה.
בית המשפט קבע כי אי אפשר להסתמך על דו"ח החוקר מטעם חברת הביטוח, שממילא לא מבסס את החשד שהתאונה אירעה לפני כריתת הפוליסה. מנגד, סוכן הביטוח אישר שקיבל הודעה על התאונה לאחר שנרכשה.
ביטוח לאומי טען שהבעיות האורתופדיות של הנפגע נובעות מתחלואה טבעית והתאונה עצמה לא גרמה לו נזק. אלא שבית הדין לעבודה קבע כי די בכך שלאחריה סבל מכאבי צוואר, גם אם לתקופה חולפת.
האיש מחזיק בקרקע מאז שרכש אותה ב-1981 אך לא טיפל ברישום. בית המשפט קיבל את בקשתו להצהיר עליו כבעל הזכויות הבלעדי, תוך שדחה את טענת יורשיו של המוכר כי המחדל מצדיק לבטל את הסכם המכר.
שתי ערכאות דחו את טענות האישה כי בן הזוג ניצל את המצוקה הנפשית שלה וכפה עליה לחתום על הסכם דרקוני. נקבע כי התנהלותה בתקופה הרלוונטית לא העידה על חולשה וחוסר אונים.
הליך פשיטת הרגל בוטל בשל חוסר שיתוף פעולה ואי הגשת דוחות. בקשה שהגישה החייבת לפתיחת הליך לפי חוק חדלות פירעון נדחתה ונקבע כי עליה להמתין את תקופת המינימום שנקבעה בפסיקה.
הורים לילד שנולד עם מום קשה בלב, המתשייכים למגזר החרדי, טענו שאילו הדבר היה מתגלה במהלך ההריון, הם היו מפסיקים אותו. השופטת לא השתכנעה, אך הבהירה שהדבר אינו שולל את עצם זכותם לגבש החלטה מושכלת.
בנק דיסקונט, שהיה נושה עיקרי בהוצאה לפועל, טען כי הזכות שלו. הנאמן טען לעומת כי הכספים צריכים להגיע לכל הנושים בתיק פשיטת הרגל. בית המשפט הסכים עם הנאמן אך לא מאותן סיבות.
נהג משאית טיפס על מנת לסגור את תא הדלק, ובדרכו החליק ונפל. חברת הביטוח "ש. שלמה" טענה שלא מדובר בתאונת דרכים, אולם השופט קבע כי מדובר ב"שימוש למטרות תחבורה", וחייב אותה בכ-363,000 שקל.