הרשויות המקומיות מתייחסות לבתי תוכנה כאל מפעל תעשייתי רגיל לצורך קביעת הזכאות להנחה בארנונה ולרוב שוללות מהם את ההנחה. הגיעה העת לשינוי המצב.
יזמי סטרט-אפ ובתי תוכנה רבים בתחילת דרכם וגם ובהמשך הפעילות השוטפת, שוכרים נכסים ב"בירת ההיי-טק של ישראל" גוש דן רבתי. רבים מהם מאמינים כי פעילותם בנכס תזכה אותם להנחה בארנונה כ"בית תוכנה" בהתאם להוראת צו הארנונה.
אולם, מצער לראות כי מדיניות הרשויות המקומיות, בדרך כלל, מקשה על אותם עסקים לקבל את ההנחה המבוקשת תוך הערמת קשיים בירוקרטיים ומשפטיים רבים.
הניסיון מראה שכמעט תמיד תדחה בקשת החברה להנחה בארנונה, ואם היא תתעקש לקבל את המגיע לה, צפוי לה תהליך מתיש ומייגע בדרך למימוש זכותה הלגיטימית.
מה אומר החוק?
סעיף 1 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007 קובע: "תעשייה" – לרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תוכנה".
כפי שניתן לראות, המחוקק כלל במפורש את המילים "בתי תוכנה" בהגדרת המונח "תעשייה" שבתקנות. מכאן שעסקים מעין אלה זכאים לתעריף המופחת שנקבע למפעלי תעשייה, גם ברשויות בהם הסיווג הספציפי של בתי תוכנה אינו קיים.
חשוב לציין כבר בשלב זה, כי המחוקק הוסיף את בתי התוכנה להגדרה מתוך הבנה שמבחינה עקרונית עסקים אלה אינם עונים למבחנים הסטנדרטיים של תעשייה.
אך הרשויות, ולצערנו גם חלק מבתי המשפט בעקבותיהם, נוטות להחיל על עסקים מתחום ההיי-טק מבחנים המיועדים למפעל תעשייתי רגיל, וזהו ניסיון שנדון לכישלון מראש.
לייצר רעיון
ייצור ופיתוח תוכנה אינו דומה כלל לייצור רגיל במפעל תעשייתי. זאת, מהסיבה הפשוטה שעיקר הייצור והתועלת הכלכלית הנובעת מפיתוח תוכנות הוא הרעיון העומד מאחורי כתיבת הקוד לתוכנה.
על פי הפסיקה, סיווג מפעל כ-״תעשייה״ מבוסס בדרך כלל על השאלה האם הוא מייצר מוצר מחומרי גלם שונים. כידוע, בניגוד למפעל רגיל, תוכנה אינה מוצר מוחשי, וממילא אין מה לדבר על "חומרי גלם". בתוכנה, התוכן הרעיוני הוא המוצר. מכך נובעות טעויות נוספות במבחני הפסיקה כמו החיפוש אחר "מוצר מדף" וכיו"ב.
לשמחתנו, ניתן להבחין בשינוי מגמה בפסיקה מתוך הכרה בשינויים הטכנולוגיים של המאה ה- 21 והבנה שהתעשייה הולכת ונעה לכיוון "מופשט" יותר כשמדובר בהיי-טק. כך למשל, אחד האמצעים שנקבעו בפסיקה להבחנה בין חברה שנותנת שירותים לבין מפעל תעשייתי הוא ״התאמת המוצר ללקוח״. בתי המשפט הכירו בכך שמוצר טכנולוגי יכול שיוזמן על ידי לקוח ספציפי, על פי צרכיו, ועדיין יוכר כמוצר תעשייתי לכל דבר.
מבחנים לא מתאימים
כאן המקום לציין כי בבסיס החקיקה שקבעה הנחה בארנונה לבתי תוכנה עמד רצונה של המדינה לעודד את תעשיית ההיי-טק בישראל. ואכן, תעשייה זו מהווה חלק נכבד מהיצוא של המדינה והיקפה עומד כיום על 29% מתוך כלל היצוא.
הרשויות המקומיות בישראל (בעיקר בגוש דן) מתפארות מצד אחד בכך שהן מהוות מרכז פיתוח של מפעלי היי-טק ופיתוח תוכנה (״עמק הסיליקון של ישראל״) אך מאידך מערימות כל קושי אפשרי ביישום ההנחות.
הרשויות מונעות ממפעלי היי-טק וסטארט-אפים את ההנחה בארנונה בעיקר באמצעות יישום מבחנים שמתאימים לתעשייה רגילה ולא לבתי תוכנה.
כך למשל הן בודקות האם ה״תוכנה״ (המוצר) נמכרת כ״סחורה״. בכך הרשויות מכניסות את חברות ההייטק למעין מלכוד 22. כשמדובר בחברה שמוכרת רישיונות שימוש בתוכנה לפרקי זמן קצובים, טוענת העירייה כי לא מדובר בחברת תוכנה אלא בשירות הניתן לעסקים באמצעות התוכנה שפותחה על ידי החברה. במקרה הפוך בו מוכרת החברה את התוכנה ללקוח משתמש בה, טוענת העירייה כי מדובר בפיתוח ספציפי ללקוח מסוים וממילא אין התוכנה נמכרת כסחורה לכולי עלמא.
דרך נוספת לדחיית הבקשה להכרה כבית תוכנה מוצאת הרשות כאשר היא מכריזה כי התוכנה היא "פלטפורמה פעילה". בכך היא מסרבת להכיר בתהליכי הפיתוח להוצאת גרסאות משופרות של התוכנה מאחר שלשיטתה יש כבר בסיס כל שהוא שממנו החברה מפתחת כיום.
טענה זו של העירייה נדחתה בפסיקה שקבעה כי אף שלעיתים חברת היי-טק רק משפרת או משדרגת תוכנה עבור לקוחות ספציפיים, ״פעולות אלו כוללות עימן יצירה של קוד חדש המהווה, הלכה למעשה, מוצר חדש״.
לסיכום, בהחלת המבחנים השונים שנקבעו למפעלי תעשייה, הרשות מתעלמת מפעילותן המרכזית של חברות ההייטק שהיא כתיבת תוכנה .המבחן הקובע לצרכי מתן הנחה בארנונה לבתי תוכנה צריך להיות מבחן השימוש בנכס, דהיינו, האם עיקר העיסוק בנכס הוא פיתוח תוכנה – כתיבת קוד בשפות מחשב.
לאור הקשיים הרבים שמערימות הרשויות על המבקשים סיווג בתי תוכנה, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מתאים מראש על מנת למקסם את הסיכוי לתשובה חיובית לבקשה. במקרה של תשובה שלילית יש לשקול התמודדות מול הרשויות בוועדות הערר ובבית המשפט על מנת להגיע לתוצאה הטובה ביותר.
* עורך דין דוד גואטה עוסק במיסוי עירוני
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין