בתום הפינוי-בינוי תבעו: "הובטחו לנו דירות גבוהות וגדולות יותר"

בעלי 3 דירות טענו כי הסכימו לפרויקט רק לאחר שנאמר להם כי הדירות החדשות שיקבלו יהיו מעל קומה 10 ובשטח של 95 מ"ר לפחות. בהיעדר מסמך כתוב הם נדחו

"הבטיחו לנו דירות גבוהות וגדולות יותר מאלה שקיבלנו": כך טענו בעלי 3 דירות בבניין ישן בעיר אזור שעבר פינוי בינוי, בתביעה שהגישו לפני מספר שנים. לאחרונה, השופט רונן אילן מבית משפט השלום בתל אביב דחה אותה בהיעדר הוכחה. הוא קבע שאפילו אם היה מוכח חוזה בעל-פה בין הצדדים - הסכם הפינוי-בינוי קובע מפורשות שאין תוקף להסכמות שלא נכתבו בו.

ארבעת התובעים היו בעלי שלוש דירות בבניין ישן ברחוב קפלן באזור, שעבר התחדשות עירונית. בשלהי 2015 הם חתמו על הסכם פינוי-בינוי מול הנתבעות ("היזמיות"), כאשר על בסיסו הפרויקט קודם, הבניינים החדישים נבנו ואף נקבעו הדירות החדשות שהם יקבלו: בנות שלושה חדרים, בקומה השישית לכל היותר.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט בפברואר 2020 טענו הארבעה שמגיעות להם דירות גבוהות וגדולות יותר: לדבריהם סיכמו עם היזמיות בעל-פה שיקבלו בתום הפרויקט דירות מעל קומה 10 ובשטח העולה על 95 מ"ר, וזאת בניגוד להצעה הקיימת.

התובעים הדגישו שרק על יסוד הסכמה זו חתמו על הסכמי הפינוי-בינוי, והפרויקט יצא לדרכו. בקשתם הייתה לפסוק לטובתם פיצוי על ההפרש בין שווי הדירות שהובטחו לאלה שסופקו בפועל, ובסך הכול 1.28 מיליון שקל.

היזמיות הגיבו לטענה שלפיה כרתו עם התובעים חוזה בעל-פה, הסוטה מההסכמים הכתובים בין הצדדים, בארבע מילים: לא היה ולא נברא.

האשמה חמורה

השופט אילן דחה את טענות בעלי הדירות משלא הציגו הוכחה - ולו מזערית - לקיומו של הסכם בעל-פה התומך בגרסתם. "התובעים לא הציגו אפילו מסמך אחד בו באה לכדי ביטוי התחייבות זו לה הם טוענים. לא הסכם חתום, לא מסרון המבטא כזאת התחייבות, לא הודעת דוא"ל שהוחלפה בין הצדדים, לא כל מסמך אחר המבטא כזאת התחייבות", הדגיש.

ואולם לדברי השופט, אפילו אם אכן ניתנו לבעלי הדירות הבטחות בעל-פה בקשר לגובה וגודל הדירות - הרי שהן נעדרות תוקף משפטי נוכח הוראותיו המפורשות של הסכם הפינוי-בינוי. כך, באחד מסעיפי החוזה נקבע ש"הצדדים לא יהיו קשורים בכל הבטחות, הצהרות, מצגים, התחייבויות, הסכמים בעל-פה שאינם נכללים בהסכם זה ושנעשו, אם בכלל, לפני חתימתו".

השופט הבהיר שההוראה הברורה בהסכם - כי אין תוקף להבטחות בעל-פה - מקשה על קבלת גרסת בעלי הדירות, ולמעשה מובילה לדחיית תביעתם. בתוך כך הוא הסביר שהתובעים למעשה טוענים לקנוניה שבמסגרתה רק להם ניתנה התחייבות לתמורה עודפת מעבר לזו שקיבלו שאר בעלי הדירות. לדבריו, טענה חמורה שכזו מחייבת הנחת תשתית ראייתית ברורה ומקיפה יותר מהרגיל, אלא שכאמור אפילו בנטל הבסיסי הם לא עמדו - ומכאן שיש לדחות את גרסתם.

התביעה נדחתה, ובעלי הדירות חויבו לשלם לצדדים שכנגד שכ"ט עו"ד בסך 62,725 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד טל שפרנט
• ב"כ הנתבעים: עו"ד טל קנת ועו"ד מרים ליס
  

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.