תבעה את אביה: "מגיע לי שליש מהבית"

הבת השקיעה 370 אלף ש' בבניית הנכס - ששוויו מוערך ב-6.7 מיליון ש' - וטענה שהובטחו לה זכויות בו. ביהמ"ש דחה את דרישתה לבעלות, בין היתר בשל יחסה המחפיר לאביה הקשיש

בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעת אישה להכיר בבעלותה בשליש מבית שנבנה על מגרש של אביה, בהשקעה משותפת של בני המשפחה. השופטת הילה גלבוע קבעה כי הכספים שהעבירה הבת לצורך הבנייה היו הלוואה ולא השקעה המקנה זכויות בנכס. האב חויב להשיב לה 370 אלף שקל בתוספת הצמדה, ואילו היא חויבה לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל.

תחילת הפרשה בשנת 2007, אז רכש האב מגרש בהרחבת מושב תמורת כ-250 אלף שקל. כעבור תשע שנים החלה בניית בית על המגרש, בעלות שמומנה במשותף: האב השקיע כ-600 אלף שקל, ושלושת ילדיו הוסיפו יחד כמיליון שקל. לאחר השלמת הבנייה הושכר הנכס, ודמי השכירות חולקו שווה בשווה בין האחים.

אלא שבחלוף השנים התערערו היחסים המשפחתיים. הסכסוך החריף בעקבות דרישת האב לפנות מהבית את נכדו, בנה של התובעת, שהתגורר בו בשכירות מופחתת. בהמשך הגישה הבת תביעה להכרה בבעלותה בשליש מהנכס, שנכון לאוגוסט 2024 הוערך ב-6.7 מיליון שקל.

לטענתה, אביה הבטיח שהבית יהיה שייך לשלושת ילדיו בחלקים שווים. היא ובעלה הסתמכו על ההבטחה והשקיעו כספים, זמן ומאמץ בקידום הבנייה. לחלופין דרשה כ-1.67 מיליון שקל בגין השקעתה, רווח יזמי ועבודות שביצעה בנכס.

מנגד טענו האב ושני בניו כי מדובר בהלוואה בלבד, שהתמורה עליה הייתה דמי השכירות, לצד החזר הקרן בעתיד. הם הוסיפו שהבת ומשפחתה התנכרו לאב לעת זקנתו, וכי ממילא לא הובטחו לה זכויות בבית או בירושתו.

"ניתקו לי את החמצן"

השופטת גלבוע העדיפה את גרסת האב ובניו, ומצאה כי הבת הציגה גרסאות סותרות: פעם טענה שהזכויות הובטחו לה בחיי האב, פעם לאחר מותו, ובהמשך אף טענה שהבית כולו יועבר אליה במסגרת חלוקת הירושה.

נקבע כי לא הוכחה התחייבות להעניק לתובעת זכויות בנכס. יתרה מכך, חידדה השופטת, אפילו הייתה התחייבות למתנה, האב היה רשאי לחזור בו ממנה בשל התנהגותה המחפירה כלפיו.

בהקשר זה תיאר האב בכאב את הנתק מבתו, מנכדיו ומניניו במילים המצמררות: "ניתקו לי את החמצן". הוא אף סיפר כיצד חתנו השאיר אותו לבדו בחניון חשוך למשך שעתיים. השופטת התרשמה מפגיעתו הקשה וקבעה כי מקור הנתק בבת ובמשפחתה, ולא בהשפעה בלתי הוגנת של אחיה על האב.

גם הטענה להבטחת ירושה עתידית נדחתה. השופטת הבהירה כי התחייבות לחלוקת עיזבון אינה מחייבת ללא צוואה תקפה, וכי האב רשאי לנהוג ברכושו כרצונו.

באשר לדרישות הכספיות, נקבע כי הבת זכאית להחזר 370 אלף שקל בצירוף הצמדה מספטמבר 2016, בתוך 30 יום מדרישתה. עד לפירעון תמשיך לקבל שליש מדמי השכירות. דרישותיה לתשואה נוספת ולשכר עבור הטיפול בבנייה נדחו, בין היתר משום שהסיוע ניתן במסגרת משפחתית ללא הסכמה לתשלום.

בשל דחיית תביעתה, חויבה הבת ב-30 אלף שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובעת: עו"ד יואל שמרלר
• ב"כ הנתבעים: עו"ד חיה שפיגל

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.