האם טענה שהאב מסית את בתה הקטנה נגדה ודרשה לטפל בכך בדחיפות. אלא שהיא זו שמסרבת להיפגש עם הילדה מאז שחויבה לאסוף אותה ממרכז הקשר במקום מבית האב
השופטת הבכירה רבקה מקייס מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה מתחה ביקורת חריפה על אמא לשתי בנות בגילאי 18 ו-11 שביקשה להפנות תיק משמורת למסלול ניכור הורי בטענה שהאב גרם לניתוק הקשר בינה לבין בתה הקטינה, אף שהיא זו שמסרבת להגיע למפגשים. בהחלטה שניתנה לאחרונה ודחתה את הבקשה, חייבה אותה השופטת בהוצאות חריגות של 17,000 שקלים, מתוכן 10,000 שקלים לאוצר המדינה עקב שימוש לרעה בנוהל הייחודי ששמור למקרים דחופים שבהם יש חשש אמיתי לפגיעה בקשר בין הורים לבין ילדים.
מערכת היחסים בין האם לבין האב קשה מאוד ומזה קרוב לעשור הם מנהלים מאבקי משמורת. בתחילה שתי הבנות היו במשמורת האם אבל בשלב מסוים עברו לאביהן בשל התנהלות האם, ששיתפה אותן בסכסוך עם האב והטרידה אותו ואת זוגתו החדשה.
בשנה שעברה הדברים כנראה הגיעו לשיא, כאשר פרצה בינה לבין הבת הגדולה מריבה קשה, במסגרתה האם קיללה אותה, ניפצה את הטלפון שלה, שברה לה ציפורן ופרצה לחשבון האינסטגרם שלה. בעקבות זאת, היא הגישה נגדה תלונה במשטרה והפסיקה להיפגש איתה.
מדיווח שמסרה העובדת הסוציאלית לגבי המשפחה באותה תקופה עלה עוד כי האם מכפישה את האב ואת זוגתו בפני בתה הקטנה, וכי המפגשים בין ההורים בזמן האיסוף וההחזרה שלה קשים ביותר. כך למשל, באחת הפעמים, האם השתוללה באלימות בבית זוגתו של האב והאירוע הסתיים במעצר ובבדיקה פסיכיאטרית.
לפני כחודשיים, אחרי דיון סוער שבמהלכו האם עזבה את האולם בסערה, החליטה השופטת הבכירה רבקה מקייס לקבל את המלצת גורמי המקצוע ולהורות על מתווה לאיסוף והחזרת הילדה הקטנה באמצעות מרכז הקשר כדי למנוע היתקלויות נוספות עם האב (הילדה הגדולה כבר בגירה ולכן הוחלט שלא להתערב בשיקול דעתה).
אבל האם סירבה לכך בתוקף ולאחר מכן ביקשה להעביר את התיק לדיון דחוף במסלול של ניכור הורי בפני שופט מוקד במחוז תל אביב על פי נוהל שגיבשה לפני כשנתיים נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. בבקשה האשימה האם את האב בהסתה חמורה שפגעה בקשר שלה עם בנותיה ודרשה להפנות אותו לאבחון פסיכיאטרי.
המפתח אצלה
בהחלטה שדחתה את הבקשה הבהירה השופטת מקייס כי אי אפשר להעביר תיק שמתנהל במחוז מרכז ולפי נהלי המערכת אמור להתנהל בפניה, לשופט מוקד במחוז תל אביב.
לגופו של עניין, השופטת קבעה כי זה ממילא לא מקרה שמתאים למסלול ניכור הורי, שכן האם היא זו שפוגעת בבתה ומסרבת להיפגש איתה אף שהילדה כמהה לראות אותה. "המפתח לקיומם של זמני שהות מקובלים בין האם לבין הקטינה מצוי בידיה של האם, אשר בוחרת להעדיף את מלחמתה בכל הגורמים, מבית המשפט, דרך אנשי הטיפול, ועד לאב ומשפחתו", כתבה.
השופטת הדגישה עוד כי המתווה גובש כדי להגן על הילדה מפני האירועים הטראומתיים שחוותה בעבר, וכי מלבד האיסוף וההחזרה המפגשים עצמם חופשיים וללא פיקוח.
לבסוף, השופטת קבעה כי האם עשתה שימוש לרעה במסלול הניכור ההורי שמיועד למקרים שבהם יש חשש אמיתי לפגיעה בזכויות הילד ובקשר עם הוריו. לפיכך, מלבד הוצאות של 7,000 שקלים שתשלם האם לאב, היא חויבה גם בהוצאות של 10,000 שקלים לאוצר המדינה.
עו"ד אלינור ליבוביץ'
עוסק/ת ב-
ניכור הורי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין