חרף טענת האב לניכור הורי הוחלט לקבע זמני שהות שבהם הוא נמצא עם הילד רק 20% מהזמן: "במקרים מסוימים דווקא חלוקה בלתי שוויונית תגלם את טובת הילד"
"במקרים מסוימים, דווקא חלוקה בלתי שוויונית של זמני שהות תגלם את טובת הילד באופן מיטבי": כך התנסח השופט איתי כרמי מבית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת, באחד מפסקי דיניו שפורסם לאחרונה. על הרקע הזה, ולמרות טענת ניכור הורי שהעלה האב, החלטתו הייתה לקבע זמני שהות בלתי שוויוניים לטובת האם.
הנתבע והתובעת, שהוגדרה בפסק הדין כ"דמות מוכרת בבתי המשפט במחוז הצפון", ניהלו זוגיות בת כ-3 שנים, ממנה נולד בנם בן ה-7. לאחר פרידתם, במאי 2021, הגישה האם בקשה נגד האב לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, כאשר בהמשך אף עתרה לצו הגנה כלפי בנם, לאחר ששב מביתו עם סימן כריכת מיתר סביב צווארו. עובר להגשת התביעה התקיים הסדר שלפיו הקטין שוהה אצל אביו כ-20% מהזמן.
בתביעה שהגישה לבית המשפט ביוני 2021, עתרה האם להורות על זמני שהות קבועים לטובתה. לטענתה "היא ההורה האוחז באחריות ההורית", בעוד בן-לזוגה לשעבר הינו בעל כישורים הוריים דלים, שאפילו לא מוכן להקריב שאיפותיו האישיות לצורך גידול בנם, ומכאן שעל האחרון לשהות יותר במחיצתה.
מנגד טען הנתבע שדווקא האם היא זו שנמצאת בעבודתה רוב היום, ואינה פנויה לבנם. לדבריו היא אינה בוחלת באמצעים למימוש מטרותיה, ובהם ניכור הקטין כלפיו. בקשתו הייתה לקבוע אחריות הורית משותפת, הכוללת זמני שהות שווים.
ננעל עם הילד במקלחת
אבל השופט כרמי פסק שיש לקבע את זמני השהות המתקיימים בפועל, המוטים לטובת האם. כרקע להחלטתו, הדגיש ש"זמן הורי שווה אינו מטרה כשלעצמה אלא כלי חשוב, אך לא יחיד, להגשת העקרון של טובת הילד". לדבריו "במקרים מסוימים" - שלמסקנתו, המקרה שלפניו נמנה עליהם - "דווקא חלוקה בלתי שוויונית של זמני שהות תגלם את טובת הילד באופן מיטבי".
לגופה של מחלוקת דחה השופט את טענת הניכור ההורי, "שלא בוססה כלל ועיקר". אדרבה, ציין, דווקא טיעוני האב עצמו ("הילד מאוד אוהב אותי ואוהב לשהות עמי") שוללים ניכור הורי.
נימוק נוסף להכרעתו מצא השופט בהתנהלות בעייתית של האב, שבין היתר סיפר כי באחת הפעמים פרצה האם לביתו כדי לקחת את בנם בזמן שזוגתו רחצה את הילד, באופן שאילץ את האב להינעל עם הקטין בחדר המקלחת עד להגעת המשטרה. "גם אם אקבל במלואה את גרסת האב לאירועים", כתב השופט, “עדיין קיים קושי רב להסביר את התנהלותו, אשר יצרה מהומה לעיני הקטין, שעה שניתן היה להימנע מכך בקלות".
לגבי חזרת הילד מבית האב עם סימן על הצוואר, צוין ש"לגורמי הרווחה לא היה ספק כי האירוע המחיש חוסר השגחה מצד האב כאשר הקטין במחיצתו, כמו גם חוסר הבנה ומודעות לצרכיו ההתפתחותיים". על הרקע הזה קיבע השופט את זמני השהות הקיימים לטובת האם, כך שהילד יישן אצל אביו לילה אחד באמצע השבוע, וישהה אצלו לסירוגין גם בימי חמישי ובסופי שבוע. הנתבע חויב לשלם לזוגתו לשעבר 30 אלף שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת: עו"ד מאיה הר ציון
- ב"כ הנתבע: עו"ד מקסים לפקין
עו"ד דוריס מור
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.