עולים חדשים קנו דירה בחיפה וחתמו על סעיף שלפיו לאחר מותם הדירה תעבור לילדי המוכר. בית המשפט קבע שהסעיף מנוגד לחוק הירושה. היורשת של הקונים, שקיבלה את הדירה, תפצה את המוכר.
בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה חלקית תביעה שהגיש אדם שמכר בתחילת שנות ה-90 את דירתו לזוג עולים חדשים. השניים התחייבו בפניו כי לאחר מותם הדירה תועבר לילדיו. הם הפרו את ההתחייבות והורישו את הנכס למכרה שלהם. בית המשפט חייב את היורשת לפצות את האיש בכ-80,000 שקל.
התובע סיפר שב-1992 חתם על הסכם בו מכר את דירתו בחיפה לבני זוג עולים חדשים, שהתגוררו בה בשכירות. אחד הסעיפים בהסכם קבע שהרוכשים מתחייבים שהזכויות בדירה יועברו לילדיו של המוכר לאחר פטירתם. הם חתמו על התחייבות נפרדת שלא להעביר את הזכויות בדירה לאחר ובנוסף חתמו כל אחד על צוואה בה ציוו את הדירה כמוסכם לשלושת ילדיו של התובע.
ב-2009 חתמו בני הזוג על צוואות חדשות בהן הורישו את מלוא זכויותיהם אחד לשני. לאחר מות האישה ציווה האיש את מלוא נכסיו למכרה שלו, הנתבעת. הוא נפטר ב-2015 ולאחר מכן נרשמו הזכויות על שם המכרה.
התובע הסביר כי המנוחים ביקשו לרכוש ממנו את הדירה וציינו שהתברר להם שהם זכאים לקבל משכנתא בתנאים מועדפים באופן שתשלומי החזר המשכנתא יהיו נמוכים מדמי השכירות אותם שילמו לתובע. הוא סירב והסביר להם שהדירה מיועדת להיות בעתיד של ילדיו.
הם לא השלימו עם הסירוב ופנו אליו בהצעה מחודשת בה הציעו שירכשו את הדירה והיא תעבור בירושה לילדי התובע לאחר פטירתם. הם הסבירו כי ממילא אין להם יורשים פרט לבת אחת שעמה הקשר אבד מזמן.
בנסיבות אלה הוא הסכים למכור להם את הדירה בהנחה של 5,000 דולר.
המוכר עתר לפיצוי בסך 600,000 שקל (שווי הדירה) בגין הפרת ההתחייבות.
הנתבעת טענה שהמנוחים לא הבינו ולא הסכימו להתחייבות ובכל מקרה מדובר בהתחייבות שאינה חוקית. לדבריה מדובר בבני זוג שעלו לארץ בגיל מבוגר, דוברי אנגלית, חסרי כל הבנה בשפה העברית ולא מיוצגים. עורך דין מטעם התובע החתים את המנוחים על החוזה וההתחייבות מבלי שהסביר להם כדבעי את משמעותה.
התחייבות לא חוקית
השופטת תמי לוי יטח מבית משפט השלום בחיפה קיבלה את התביעה בחלקה. היא הגיעה למסקנה שהסכם המכר משקף את רצון הצדדים וכי המנוחים הבינו את תוכן ההסכם והסכימו לו.
עם זאת, השופטת קבעה כי התחייבות המנוחים להעביר את הדירה לילדי המוכר לאחר מותם אינה חוקית וסותרת את חוק הירושה. היא הבהירה כי סעיף 8 לחוק הירושה אוסר על עריכת עסקאות בירושה עתידית באופן שמגביל את המוריש לצוות את רכושו כרצונו.
במקביל קבעה השופטת כי אין מקום להורות על ביטול גורף של הסכם המכר אלא רק של ההתחייבות הלא חוקית.
היא הוסיפה כי בעקבות ביטול ההתחייבות התובע לא זכה לכך שהדירה תועבר לבעלות ילדיו. בנסיבות אלה, מתן פטור למנוחים (ולנתבעת כיורשת שלהם) מתשלום פיצוי לתובע, אף שהבינו את משמעות ההתחייבות עליה חתמו, יש בה משום התעשרות שלא כדין מצדם.
לפיכך היא קבעה שיש להורות על השבה של התמורה שקיבלו המנוחים כנגד ההתחייבות שבוטלה.
בסופו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 70,293 שקל (5,000 דולר משוערכים להיום) בתוספת הוצאות בסך 1,800 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אנוש וקסמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין