חברה שרכשה נכס בירושלים טענה שהמוכרים הטעו אותה כשהציגו לה הסכם שכירות שאינו משקף את התשואה הריאלית של הנכס. בית המשפט קבע שזו רק טעות בכדאיות העסקה
השופטת חגית מאק-קלמנוביץ דחתה לאחרונה תביעה שהגישה חברת "פרמיו השקעות" נגד חברת "חשדר" ממנה רכשה נכס ברחוב יפו בירושלים לפני כ-6 שנים. התובעת דרשה לבטל את ההסכם בטענה שהמוכרת דיווחה שהנכס מושכר למסעדה תמורת 18,000 שקל בחודש, בעוד שדמי השכירות הריאליים עומדים על 9,500 שקל בלבד. לטענתה, בין בעלת המסעדה ומנהל הנתבעת היו קשרים רומנטיים והם פעלו יחד כדי להטעות אותה. השופטת קבעה שלא הייתה הטעיה ואין עילה לביטול ההסכם.
הסכם המכר בין הצדדים נחתם בדצמבר 2015 תמורת 2.1 מיליון שקל. לטענת התובעת היא התקשרה בעסקה בעקבות הטעיה של הנתבעת והיא זכאית לביטול ההסכם.
התובעת ציינה כי הנתבעים (החברה המוכרת ובעליה) הציגו בפניה מצג שווא לפיו הנכס מושכר למסעדה פעילה לתקופה של ארבע שנים עם אופציה להארכה, תמורת סכום של 18,000 שקל לחודש בשנה הראשונה ותוספות לסכום בשנים שלאחר מכן.
ואולם בפועל, לטענתה, עסקת השכירות לא הייתה עסקה אמיתית בשל יחסים רומנטיים מיוחדים בין אחת מבעלות המסעדה לבין אחד ממנהלי הנתבעת.
התובעת ציינה שהמסעדה הפסיקה את פעילותה זמן קצר לאחר חתימת הסכם המכר, דמי השכירות לא שולמו, והתברר כי דמי שהשכירות הריאליים של הנכס עומדים על 9,500 שקל בלבד.
היא הדגישה כי מבחינתה הגורם העיקרי להתקשרות בעסקה היה הרצון לתשואה נאותה, ובעניין זה הנתונים שנמסרו לה שגויים.
הנתבעים חלקו על עמדת התובעת וטענו כי הסיבה האמיתית לרצונה לבטל את ההסכם היא טעות בכדאיות העסקה, שאינה מקימה עילת ביטול.
לדבריהם, מנהל התובעת הוא מומחה לנדל"ן והתובעת התקשרה בעסקה על יסוד בדיקות עצמאיות שערכה מבלי שהסתמכה על מצגיהם בנוגע להשכרה. זאת ועוד, התובעת ידעה כי הסיכוי שהמסעדה תמשיך לפעול בנכס נמוך שכן באותה תקופה ירושלים הייתה תחת מתקפת "טרור הסכינים" ומעטים העזו להסתובב באזור.
לדבריהם, אמנם בין מנהל הנתבעת לבין אחת מבעלות המסעדה היה קשר רומנטי אך זה הסתיים כחצי שנה לפני עסקת המכר וממילא לא השפיע על מערכת היחסים העסקית בין הנתבעת לשוכרת.
מומחיות מיוחדת
השופטת חגית מאק-קלמנוביץ מבית המשפט המחוזי בירושלים דחתה את התביעה לאחר שקבעה שמדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה מקימה עילה לביטול חוזה.
היא ציינה כי ההשכרה לצד ג' מהווה אמנם אינדיקציה מסויימת לערך הנכס ולביקוש לו, ואולם שכירות אינה חזות הכל ואין זה סביר לראות בקיומו של הסכם השכירות כאלמנט החשוב ביותר שלפיו תקום ותיפול העסקה.
זאת ועוד, כל רוכש יכול, בעצמו או באמצעות אנשי מקצוע, להיחשף לנתונים בנוגע לעסקאות מכר ולהערכה של דמי שכירות מקובלים בנכסים דומים.
יתר על כן, מנהל התובעת הוא בעל ידע ומומחיות מיוחדת בתחום הנדל"ן המניב והוא ערך בדיקות שונות לגבי הנכס טרם רכישתו.
"הטענה שמי שמגלה בקיאות כה רבה בהערכת שווי נדל"ן נפל שבי וטעה להעריך את ערכו אך ורק בשל קיומו של חוזה שכירות עם מסעדה שזה מקרוב הוקמה אינה סבירה", כתבה.
השופטת ציינה בנוסף כי לא השתכנעה מטיעוני הקונספירציה של התובעת בכל הנוגע ליחסים בין הנתבעת לבין השוכרת.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.
- ב"כ התובעת: עו"ד יעקב שפיגלמן ושי סיני
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ארז חקימוביץ ועמיעד גולדברגר
עו"ד משה פורמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין