העירייה טענה כי מדובר בשטח בנייה שהוחזק על ידי קבלן ולכן אין לה כל אחריות לנעשה בו. אולם טענותיה לא שכנעו את השופט, שחייב אותה לפצות את התובע לנוכח התרשלותה ארוכת שנים בטיפול בבור.
בית משפט השלום בירושלים פסק לאחרונה כחצי מיליון שקל (כולל שכ"ט עו"ד) לצעיר חרדי שנפל בהיותו בן 5 לבור עמוק באתר בנייה סמוך למגרש משחקים. השופט מוחמד חאג' יחיא קבע שהאחריות על הנזקים שנגרמו לצעיר מוטלת על העירייה חרף העובדה שאינה בעלת האתר. זאת, משום שהייתה מודעת לקיומו של הבור ולא טרחה לדאוג שיגודר או שיוצבו בו שלטי אזהרה תוך הפרת חובתה לדאוג לשמירת הבטיחות של העוברים והשבים בתחומה.
בתביעה שהגיש בספטמבר 2014 יחד עם הוריו, טען הצעיר, כיום בן 19, כי ביוני 2005 הלך עם בן דודתו בן ה-10 למגרש המשחקים הסמוך לביתו. כשהגיעו למגרש הם החלו להתווכח עם קבוצת ילדים שנכחה במקום ובעקבות זאת פתחו במנוסה שבמהלכה נפל התובע לבור בעומק 5 מטרים באתר הבנייה הסמוך.
התובע טען כי בעקבות הנפילה הוא שבר את רגלו השמאלית ונחבל בראשו, ומאז הוא מוגבל בביצוע פעולות יום-יומיות המחייבות הליכה ועמידה ממושכת.
לפי גרסת התובע, העירייה התרשלה כלפיו בכך שהותירה את הבור העמוק חשוף מבלי ששילטה וגידרה את האתר עד עצם היום הזה. עוד הוסיף התובע כי עוד ב-2004 הוגש בידיעתה כתב אישום נגד מבצעי החפירה באתר, כך שאין ספק שידעה על קיומו של הבור המסוכן.
מן הצד השני, העירייה טענה כי מאחר שצד שלישי החזיק במגרש בעת התאונה היא לא הייתה אחראית לגדר את הבור. מי שהיה צריך לעשות זאת הם בעלי המגרש והאחראים על העבודות במקום.
עוד הוסיפה העירייה כי היא נקטה בפעולות רבות למניעת המפגעים במקום ובכלל זה שלחה לשם פקחים, הוציאה דוחות והתראות והביאה לנקיטת הליך פלילי נגד האחראים לחפירה.
בנוסף העירייה ביקשה להטיל אחריות משמעותית על הורי התובע, שלא השגיחו עליו על אף שידעו על הסכנה.
לפעול ללא דיחוי
השופט חאג' יחיא ציין כי העירייה כרשות מקומית אחראית לבטיחות העוברים והשבים המתהלכים בתחומה ולכן היא בהחלט נושאת באחריות לתאונה על אף העובדה שהאתר הוחזק בזמנו על ידי צד שלישי. השופט הבהיר כי לנוכח העובדה שאין ספק כי העירייה הייתה מודעת לקיומו של הבור היה עליה לפעול ללא דיחוי להסדרת המפגע או להפחתת הסיכון ככל האפשר על ידי גידור והצבת שלטי אזהרה.
עם זאת, השופט קיבל במידה מסוימת את טענות העירייה כנגד ההורים וקבע כי יש להם רשלנות תורמת של 10%, משום שידעו על הבור ולא וידאו שקיימת השגחה אפקטיבית על בנם בעת ששהה מחוץ לבית.
באשר לנזקי התובע, בעקבות מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים מינה השופט מומחה בית משפט שקבע כי הנכות המשוקללת של התובע היא בשיעור של 10% והיא זהה לנכותו התפקודית.
בהמשך השופט חישב את נזקי התובע, בהם פגיעה בכושר ההשתכרות, כאב וסבל, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וניידות, והעמיד אותם על כ-422,000 שקל.
לאחר ניכוי אחוזי האשמה של ההורים נפסק שהעירייה תשלם לתובע 380,000 שקל בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 76,000 שקל והוצאות משפט.
לקריאת פסק הדין בת"א 44672-09-14
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד שרון בירון מרקוביץ'
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין