עירייה שהשתלטה על נכס תוך נטילת החוק לידיים ננזפה בבימ"ש

השוכר החוקי של אולם הספורט בטירת הכרמל ביקש לסלק משם את העירייה. העירייה התעקשה שהסכם השכירות שלו לא תקף משפטית אך בית המשפט דחה את גישתה ומתח עליה ביקורת נוקבת.

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה בקשה לסילוק עיריית טירת הכרמל מאולם ספורט שהשתלטה עליו באלימות והעיפה ממנו את השוכר החוקי. השופטת מירב קלמפנר נבון מתחה ביקורת חריפה על התנהלות העירייה והוציאה צו שמצהיר כי השוכר רשאי להחזיק באולם עד לתום חוזה השכירות שלו.

האולם הוחכר במקור על ידי ההסתדרות הכללית עוד ב-67' והיא השכירה אותה למכבי טירת הכרמל לתקופה שמתחדשת כל 3 שנים. מכבי, שלא יכלה להשתמש באולם מאחר שהיה מוזנח ורעוע, השכירה אותו ב-2014 לאדם שביקש להשתמש בו לצרכים עסקיים תמורת שיפוץ המקום על חשבונו. הסכם השכירות בין השוכר לבין המועדון העניק לו אופציה לשהות בו עד 2026.

כשתקופת החכירה של ההסתדרות הכללית הסתיימה הנכס הועבר לבעלות העירייה, שעתרה לסלק משם את מועדון הכדורגל.

ב-2015 הסתיימו ההליכים המשפטיים שנקטה נגד המועדון בהסכם פשרה שבו המועדון ויתר על זכויותיו באולם תמורת 400 אלף שקל.

על אף מודעותה לכך שהאולם מושכר היא השתלטה עליו, שברה את המנעולים, ריתכה את דלת הכניסה והתקינה מנעולים חדשים. תשובתה של העירייה למכתבו בנושא הייתה כי הסכם השכירות שלו לא תקף, ולכן הוא פנה לבית המשפט בבקשה שיצהיר עליו כבעל זכויות השכירות בנכס ויסלק את העירייה.

העירייה טענה להגנתה כי להסכם השכירות אין תוקף משפטי והוא לא חוקי, בין היתר משום שבמועד שבו חתם מועדון הכדורגל על הסכם השכירות מול ההסתדרות – לא היו לה זכויות בנכס.

ככה מתנהלת רשות ציבורית?

השופטת קלמפנר נבון בחרה בראש ובראשונה להעיר לעירייה על התנהלותה תוך שהדגישה כי היא אינה מוסמכת ליטול את החוק לידיים.

"ריתוך דלת אולם הספורט ושבירת מנעוליו, בנסיבות בהן המבקש נמצא בנכס מזה מספר שנים, אינה אלא עשיית דין עצמי... אין מקום לקבל שימוש בכוח בנסיבות דנן... לא כל שכן, כאשר המשיבה היא רשות ציבורית", כתבה.

לגופו של עניין השופטת קבעה כי מהראיות עולה כי כשההסתדרות השכירה את האולם למועדון הכדורגל היא עדיין הייתה החוכרת שלו, בניגוד לטענות העירייה. מלבד זאת, השופטת תמהה שהעירייה העלתה את הטענה הזו לנוכח העובדה שבהליכים אחרים שניהלה בקשר לאולם היא הביעה עמדה הפוכה וסותרת לעניין תקופת החכירה של ההסתדרות.

מאחר שההסתדרות לא הגבילה את המועדון ולא התערבה בענייניו השופטת התרשמה כי הוא בהחלט רשאי היה להשכיר את האולם בשכירות משנה למבקש.

בנסיבות אלה נקבע כי ברגע שהעירייה נכנסה בנעליו של מועדון הכדורגל במסגרת הסכם השפרה, היא הייתה מחויבת לכבד את הסכם השכירות של המבקש בהתאם להוראות המפורשות של חוק השכירות והשאילה.

לקראת סיום השופטת הוסיפה ומתחה ביקורת על התנהלות העירייה גם בהליך עצמו, כיוון שהאריכה וסרבלה אותו שלא לצורך ואף לא מילאה אחר צו שחייב אותה לשלם למבקש הוצאות.

לפיכך התביעה התקבלה במלואה והשופטת הצהירה כי המבקש הוא בעל זכויות החזקה והשימוש הבלעדיות באולם הספורט מכוח הסכם השכירות. העירייה צוותה להסתלק מהמקום לאלתר ולשלם למבקש הוצאות של 8,500 שקל ושכר טרחת עו"ד של 12,500 שקל.

• ב"כ המבקש: עו"ד בר דוד
• ב"כ המשיבה: עו"ד גבאי ואחרים - דיני מקרקעין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.