שוטרי היס"מ שהעידו בתיק שייחס לצעיר עבירות התפרעות כלפי שוטרים לא זכרו בחלוף שנתיים מהאירוע פרטים מהותיים. השופט ד"ר אוהד גורדון ציין כי לא ניתן להרשיע אותו על סמך עדויות כאלה.
בית משפט השלום בירושלים זיכה באחרונה צעיר מעבירות של יידוי אבנים לעבר שוטרים והפרעה לתפקידם. השופט התרשם כי עדויות השוטרים שהגיעו ככוח עזר לזירת ההתפרעות לוקה בחסרים מהותיים המעלים אפשרות ממשית כי מדובר בטעות בזיהוי.
האירוע התרחש בדצמבר 2014 בשעות הבוקר. עשרות צעירים ממזרח ירושלים התפרעו ויידו אבנים לעבר כוחות המשטרה שנכחו במקום, וחלקם גם דחפו את השוטרים וקיללו אותם, תוך סימון תנועות מגונות.
כתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים כנגד אחד הצעירים בעקבות זאת ייחס לו עבירת יידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון. בכתב האישום נטען כי הנאשם התנגד למעצר וכאשר הובא לתחנה, הטיח את ראשו בקיר כדי ליצור מצג שווא לפיו הוכה בחקירתו ולפיכך גם יוחסו לו עבירות של ניסיון תקיפת שוטר והפרעה במילוי תפקידו.
הפרקליטות הביאה את עדותם של שני שוטרי יס"מ, שהגיעו לזירה רכובים על אופנועים כדי לעזור לשוטרים המותקפים. אלה טענו כי ראו את הנאשם מיידה אבן או אבנים לכיוון שוטרים אחרים כשהוא עומד במובדל מהחבורה אחרת כשגבו מופנה אליהם.
אחד השוטרים סיפר עוד, כי רץ לעבר הנאשם, הכה אותו בפלג גופו העליון והשתלט עליו יחד עם השוטר השני.
הנאשם מצידו הכחיש מכל וכל את המיוחס לו בכתב האישום. לטענתו, הוא אמנם שהה בזירה באותה עת אך כלל לא יידה אבנים.
מחויבות לבחינה קפדנית
כמקובל בהליכים פליליים, כבר בפתח הכרעת הדין הכריז השופט ד"ר אוהד גורדון כי הוא מזכה את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו.
השופט קבע כי לשיטתו, ראיות התביעה אינן מספיקות על מנת לבסס את אשמתו. הוא התייחס בעיקר לעדויות השוטרים שלטעמו לא הצליחו לבסס את זהותו של הנאשם כמי שהתפרע ותקף.
השופט הסביר כי באישום כזה –הדורש הרשעה על בסיס זיהוי ויזואלי – בית המשפט מחויב לבחינה קפדנית וזהירה של העדויות, במיוחד כשהן ניתנו למעלה משנתיים מאז האירוע. אלא שמעדויות השוטרים ניכר כי הם לא זכרו פרטים מהותיים.
לטעמו של השופט זיכרונם התעמם לא רק נוכח השפעת הזמן, אלא גם בשל העובדה כי מדובר בשוטרי יס"מ בירושלים, המטפלים באופן שוטף באירועים כגון יידוי אבנים, ומן הסתם טיפלו באירועים דומים במהלך התקופה שחלפה.
השופט הוסיף עוד כי גרסאותיהם לא היו אחידות, וכי הם לא היו בטוחים אם הנאשם עמד בנבדל מחבורת המתפרעים, כפי שנכתב בכתב האישום, או שהתפרע יחד עמם.
השופט סבר כי העובדה שהשוטרים לא זוכרים את מיקומו של הנאשם בתוך האירוע הוא עניין מהותי המטיל ספק במהימנות הזיהוי של הנאשם, ובאופן כללי התרשם כי התנאים בזירה "מעלים אפשרות ממשית להיווצרותה של טעות בזיהוי".
משכך, השופט זיכה את הנאשם מעבירת יידוי האבנים מחמת הספק. באשר לשתי העבירות האחרות – נפסק כי התנהגותו של הנאשם בעת המעצר לא עונה להגדרת העבירה, כך שהנאשם זוכה לבסוף מכל סעיפי כתב האישום.
- ב"כ התביעה:לא צויין בהכרעת הדין
- ב"כ הנאשם: עו"ד פ' מוסטפא
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין