תביעה נגד בעלי דירה שהקימו מרפסת ממש מול החלונות של השכנים תוך פגיעה בפרטיותם הובילה לתביעה נגדית על סגירת חדר והצבת שער בגינה המשותפת
בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בעלי שתי דירות בבניין בשכונת גילה בירושלים והורה לשכנים שלהם להרוס מרפסת שבנו ממש מול החלונות של דירותיהם באופן שפוגע בפרטיות ומהווה מטרד או לשלם להם לחילופין פיצויי ירידת ערך של כ-200 אלף שקל. בצד זאת קיבל השופט מוחמד חאג' יחיא את דרישתם הנגדית של השכנים והורה לבעלי הדירות לאטום חדר שבנו באופן לא חוקי ולהסיר גדר ושער שהציבו בגינה המשותפת.
בני זוג שבבעלותם שתי דירות בבניין הגישו ב-2016 תביעה נגד שכנים שבנו מרפסת צמודה לחלונות חדרי השינה של דירותיהם, במסגרתה דרשו צו הריסה או פיצויים של 710 אלף שקל על ירידת ערך.
התובעים – שמתגוררים באחת הדירות ובשנייה מתגוררת בתם – טענו כי השכנים אמנם קיבלו היתר בנייה אלא שהם השיגו אותו במרמה על סמך הסכמת יתר הדיירים שהוטעו ולא קיבלו מידע מלא לגבי המיקום של המרפסת.
הנתבעים טענו מנגד כי התביעה חסרת בסיס, כי המרפסת נבנתה כדין ולפי היתר וכי פעלו בתום לב וקיבלו את ההסכמות הדרושות מהדיירים.
עוד הם טענו כי המרפסת לא גורמת לפגיעה מהותית בזכויות התובעים, בעצמם "עברייני בנייה" שביצעו בנייה לא חוקית. בעניין זה הם אף הגישו נגדם תביעה נגדית שבה דרשו להרוס חלל ששייך לרכוש המשותף שלטענתם התובעים "סיפחו" לעצמם ובנו בו יחידת דיור, וכן גדר ושער שהציבו בחצר המשותפת.
רשלנות רבתי
השופט מוחמד חאג' יחיא התייחס בתחילה לתביעה הראשית וקבע כי מהראיות ומעדויות השכנים עלה כי הליך הוצאת ההיתר לבניית המרפסת לא היה תקין. למעשה, השופט התרשם כי הנתבעים לא קיבלו את ההסכמה הנדרשת מהשכנים כיוון שהסתירו מהם את המידע הרלוונטי והתנהלותם בעניין זה "הייתה רשלנית באופן רבתי".
השופט הוסיף כי מהתמונות שהוצגו בפניו עולה כי יש קרבה ממשית לחלונות חדרי השינה של דירות התובעים, באופן שגורם לפגיעה בלתי מידתית בפרטיות שלהם, שכן כל מי שעומד על המרפסת יכול להשקיף על מתרחש בחדרי השינה. בנוסף טמונה במפרסת גם אפשרות למטרד רעש.
לפיכך השופט קיבל את התביעה וקבע שהנתבעים יצטרכו להרוס את המרפסת אלא אם הצדדים יגיעו להסכמות בנוגע לפיצוי על ירידת ערך. עם זאת, השופט קבע שסכום הפיצוי יהיה סכום נמוך יותר מזה שדרשו התובעים ויעמוד על 194,600 שקלים בלבד.
מכאן המשיך השופט לתביעה הנגדית וקבע כי אף שהחלל הסגור לא נחשב לרכוש משותף אלא מוצמד כדין לדירת התובעים הם עשו בו שימוש לא חוקי כשהסבו אותו לחדר מגורים ללא היתר. השופט הבהיר כי לא היה יסוד לטענת הנתבעים כי התובעים הם "עברייני בנייה" שכן לא הוכח שהורשעו בשל בנייה לא חוקית אבל מכל מקום עליהם לאטום את כל פתחי החדר עד להסדרת מעמדו התכנוני. בנוסף קיבל השופט את הטענה כי השער והגדר שהציבו התובעים בחצר פגעו ברכוש המשותף וחייב אותם להרוס את שניהם.
למרות קבלת דרישות הנתבעים הם חויבו לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 24,000 שקלים בהתחשב בהבדלים בין היקפי התביעות ומהותן.
עו"ד מרגלית הרפז
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין