פוטרה מהעסק של בעלה אך לא תקבל אבטלה: "עזרה משפחתית בלבד"

בית הדין קבע שלא מתקיימים לגבי האישה סממנים של עובדת שכירה בחברת הבנייה שבשליטת בן-זוגה, ומכאן שהיא אינה זכאית לתשלום מביטוח לאומי

בית הדין לעבודה בחיפה דחה לאחרונה תביעת אישה שמילאה משימות כאלו ואחרות בעסק של בעלה ופוטרה, לקבלת דמי אבטלה מהביטוח הלאומי. השופטת מירי שי קבעה שלא מתקיימים לגבי התובעת מבחני הפסיקה לצורך החשבתה כעובדת שכירה, אלא מדובר בהענקת עזרה משפחתית בלבד.

בעלה של התובעת, בוגר הטכניון, הקים לפני למעלה מעשור עסק המתמחה בניהול פרויקטים ומתן שירותים בתחום הבנייה. תחילה הוא פעל תחת עוסק מורשה, כאשר ב-2018 נרשם העסק כחברה בע"מ.

התובעת (52) דווחה כעובדת בעסק לתקופה כוללת של כשש וחצי שנים, כשלטענתה פוטרה במאי 2023 לאחר ש"החברה הפסיקה את פעילותה בשל הפסדים שהצטברו". חודשיים לאחר מכן היא פנתה בתביעה לקבלת דמי אבטלה, אשר נדחתה בביטוח לאומי ומכאן התביעה שהוגשה לבית הדין.

לטענת האישה, יש להכיר בה כעובדת שכירה של החברה ובהתאם לכך לקבוע שהיא זכאית לדמי אבטלה. לדבריה היא שימשה כמנהלת אדמיניסטרציה ובק אופיס - תפקיד שכלל בין השאר תיאומי פגישות, קשרי לקוחות, ניהול שיווק ועוד. עוד סיפרה האישה כי ביצעה במסגרת תפקידה עבודת נטוורקינג, ואף הייתה אחראית על העלאת תכנים לאתר ודף הפייסבוק של החברה.

בנוסף העידה התובעת כי היא עבדה במסגרת קבועה וסדירה - מ-8:00 עד 17:00, ממשרד ייעודי בבית. בהקשר לכך טענה שהעבודה בחברה הייתה "מסביב לשעון", אך למרות זאת היא מצאה את הזמן לעבוד בתקופה מסוימת בעוד שתי עבודות במקביל, אחת מהן בחנות למוצרי אורתופדיה שבבעלות בן-זוגה.

הפיטורים קדמו לשימוע?

לאחר שסקרה את העדויות והראיות השונות, הגיעה השופטת למסקנה שלא מתקיימים לגבי התובעת מבחני הפסיקה לצורך החשבתה כעובדת שכירה של החברה. לדבריה קיימות מספר סתירות בין גרסאות האישה המוליכות למסקנה שמדובר במתן עזרה משפחתית בלבד.

כך למשל, ציינה השופטת, חרף טענת האישה שקיימה פגישות עבודה רבות - הרי שבפועל לא הוצגו לבית הדין יומן פגישות או הודעות תיאום פגישות. "יתר על כן", כתבה, "לא הובאה עדות מטעם לקוח, ספק, קבלן, אדריכל וכיוצא באלה, שתתמוך בגרסת התובעת בנוגע לתפקידים שמילאה לטענתה בחברה. גם רואה החשבון הוא עד נחוץ ורלוונטי, ואי-הבאתו לעדות פועלת לחובת התובעת".

סתירה בולטת נוספת נמצאה בין עדות התובעת לפיה עבדה "מסביב לשעון" לבין גרסתה האחרת כי מדובר בחברה משפחתית קטנה אשר עסקה לרוב בפרויקט אחד בשנה. גם עדותה שהועסקה בחברה במתכונת קבועה וסדירה למשך תשע שעות ביום, חרף דבריה שבתקופה מסוימת עבדה בשלוש עבודות במקביל, העלתה תמיהה אצל השופטת.

נקודה נוספת שהקריסה את התביעה נגעה לעובדה שתאריך מכתב הפיטורים של האישה קדם למועד שבו נטען כי נערך לה שימוע. זאת בניגוד לסדר הדברים הרגיל והמקובל - שבו ישיבת השימוע קודמת להחלטה על סיום ההעסקה. גם העובדה שלא נערך לתובעת גמר חשבון, לרבות תשלום פדיון כ-70 ימי חופשה שצברה, עמדה לה לרועץ.

בסיכום העניין קבעה השופטת ש"כל הסממנים כמכלול מטים את הכף למסקנה שהמשימות שביצעה התובעת מהווה עזרה משפחתית במטרה להשיא את רווחי החברה, והתקשרות זו אינה עולה כדי קשר חוזי המסדיר חובות וזכויות מכוח יחסי עבודה", לרבות תשלום דמי אבטלה מביטוח לאומי. התביעה נדחתה.

• ב"כ התובעת: עו"ד ששון חורש (סיוע משפטי)
• ב"כ הנתבע: עו"ד מורן גלסברג

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.