סוף מעשה במחשבה תחילה: אל תכנסו לעסקה שתלויה במישהו שאינו צד לה

בני זוג התקשרו בהסכם לרכישת זכויות מדיירת מוגנת אף שידעו כי הייתה בסכנת פינוי. זה לא הפריע להם לתבוע אותה על הפרת ההסכם כשהיא נאלצה להשיב את הדירה לבעליה.

בית משפט השלום בחיפה פסק באחרונה בתביעה שהגישו בני זוג שלא קיבלו זכויות דיירות מוגנת בדירה בניגוד להסכם בינם לבין הדיירת. השופטת איילת הוך-טל קבעה כי הדיירת אמנם הפרה את ההסכם אבל מאחר שבני הזוג היו מודעים לאפשרות שתהיה בעיה עם העברת הזכויות, הם זכאים לפיצוי חלקי בלבד.

בפברואר 2015, בזמן שדיירת מוגנת בדירה בשדרות הציונות בחיפה התגוננה מפני תביעת פינוי מצד הבעלים, היא חתמה על הסכם למכירת זכויותיה בדירה לבני זוג.

השניים היו מודעים לכך שהדיירת נמצאת בסכנת פינוי ולכן נחתם ביניהם הסכם "על תנאי" לפיו הדיירת תעביר להם את זכויותיה תמורת 950 אלף שקל בכפוף לקבלת אישור מבעלי הדירה או מבית הדין לשכירות. כמו כן הוסכם כי במקרה של הפרת ההסכם ישלם הצד המפר לרעהו 50 אלף שקל.

מאחר שהבעלים סירב לאשר את ההסכם הדיירת פנתה לבית הדין לשכירות אלא שבינתיים, ביולי 2015, הסתיימו ההליכים בתביעת הפינוי בפשרה לפיה הדיירת תשיב לבעלים את הדירה תמורת השבת דמי המפתח. לאחר מכן, הבעלים מכר את זכויותיה לרוכשים אחרים.

לאור השתלשלות האירועים שבסופה בני הזוג הפסידו את הדירה, הם פנו לבית המשפט וביקשו לחייב את הדיירת לשלם להם 70 אלף שקל –  50 אלף שקל כפיצוי מוסכם ועוד 20 אלף שקל על כך שהטעתה אותם.

לטענתם, במשא ומתן הדיירת מסרה להם מידע שגוי לפיו במסגרת תביעת הפינוי אושר לה למצוא דייר חלופי. בנוסף, הם טענו שהיא הפרה את ההסכם בכך שלא פנתה לבית הדין לשכירות בבקשה לאשרו ובמקום זאת דרשה בסך הכל את דמי המפתח שלה בחזרה.  

הדיירת בתגובה טענה שההסכם לא הופר מאחר שהזוג ידע על סכנת הפינוי ולכן קיומו הותנה באישור הבעלים. בנוסף, היא טענה כי פנתה לבית הדין בעניין דמי המפתח לנוכח הוראות החוק המונעות ממנה לבקש שההסכם ייאושר עד להכרעה בסוגיית דמי המפתח.

חששה לצאת קרחת

השופטת הוך-טל עיינה בהסכם והסיקה כי מלשונו עולה מפורשות שהנתבעת לא הטעתה את בני הזוג, אלא הציגה את המצב כפי שהיה.

עם זאת, השופטת לא סברה שהדיירת הייתה מנועה מלבקש מבית הדין לשכירות לאשר את ההסכם. לשיטתה, במקרה הנוכחי, מאחר שהבעלים לא נקב בדרישת הפינוי מועד קונקרטי להשבת הדירה, הדרך שלה לבקש להתחלף עם דיירים אחרים הייתה סלולה.

השופטת סברה כי מה שהניע את הדיירת לנהוג כפי שנהגה היה החשש שלה לצאת "קרחת מכאן ומכאן" – לאבד את דמי המפתח ואת העסקה עם בני הזוג. בסופו של דבר, התנהלות זו הובילה להפרת ההתחייבות בהסכם לפנות לבית הדין לשכירות לאישור העברת הזכויות.

ואולם, השופטת הוך-טל לא מצאה הצדקה לפסוק לבני הזוג את מלוא הפיצוי המוסכם שהועמד על סכום גבוה למדי. היא ציינה כי אמנם ההסכם הופר, אך מצד שני התובעים חתמו עליו בידיעה שהזכויות שלהם לא מובטחות.

בנסיבות אלה השופטת הפחיתה את סכום הפיצוי ל-12,000 שקל ללא חיוב בהוצאות.

• שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין