נתקלה במהמורה בכביש עם תינוק בידיים — המועצה המקומית תפצה

התינוק יצא ללא פגע אולם אמו נפצעה ונאלצה לעבור שני ניתוחים. תביעתה הנזיקית נגד המועצה התקבלה ונפסקו לה יותר מ-200 אלף שקל.

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בנצרת נקבע כי המועצה המקומית ריינה התרשלה בכך שלא תיקנה מפגע בולט בכביש. השופטת מיכל ברלינר לוי פסקה כי המועצה הייתה צריכה לצפות שתתרחש בשלב כלשהו תאונה, כפי שאכן אירע לתושבת הכפר שנתקלה בחריץ פעור ונפלה בעודה נושאת תינוק כבן שנה. המועצה תצטרך לשלם לנפגעת פיצויים של יותר מ-200 אלף שקל על נזקיה לאחר הפחתת אשם תורם, כיוון שלא נזהרה בדרכה.

לפי גרסת תושבת הכפר (37) התאונה אירעה כששבה מגן הילדים בשעות הצהריים כשבנה הפעוט בידיה, ונתקלה במהמורה בכביש המשובש והשקוע. לאחר שנפלה הובהלה לבית חולים בנצרת ועברה שני ניתוחים בברך.

בתביעה שהגישה נגד המועצה המקומית היא טענה לרשלנות באי-תיקון הכביש המשובש והשקוע שהיווה סכנה להולכים בדרך. לטענתה, התאונה הסבה לה פגיעה משמעותית גם ברמה הפיזית וגם ברמה הכלכלית שכן אינה מסוגלת לעבוד והיא זקוקה לעזרה מתמדת.

המועצה המקומית התכחשה לתאונה ונסיבותיה וכטענה חלופית ביקשה להטיל אשם מלא על התובעת, שלא הסתכלה לאן היא הולכת. בנוסף נטען כי התאונה לא גרמה לפגיעה משמעותית והתובעת מסוגלת לתפקד כרגיל.

לא מנעה את הסיכון

השופטת ברלינר לוי התרשמה לחיוב מעדותה של התובעת לגבי נסיבות התאונה. עדות, שנתמכה בזו של בעלה, במסמכים רפואיים ובתמונות המעידות על קיומו של מפגע ממשי בכביש. משכך, השופטת קיבלה את גרסת התובעת לתאונה.

באשר לאחריות המועצה המקומית השופטת קבעה כי כבעלת השליטה בקרקע היה עליה לפעול למיגור מפגעים. "עיון בתמונות מעלה... כי עסקינן במפגע בולט אשר ניתן היה לצפות התקלות ופציעה של מי מן המשתמשים בכביש, כפי שאכן ארע בתאונה, ונראה כי בעל מקרקעין סביר היה יכול לצפות את התאונה ולנקוט באמצעים לשם מניעתה", נכתב.

המועצה המקומית לא הציגה כל ראיה שמוכיחה כי עשתה פעולה כלשהי למניעת הסיכון ולתיקון המפגע, ולפיכך נקבע כי "הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה והתרשלה".

לצד זאת, השופטת הסכימה שיש להטיל אשם תורם על התובעת, אם כי לא משמעותי כפי שדרשה המועצה. השופטת הפנתה לעדותה של התובעת שלפיה הייתה מודעת למפגע שנמצא בסמוך לביתה וכי הייתה עסוקה בפעוט שנשאה בידיה ולא התרכזה בדרך. בנסיבות אלה השופטת מצאה ששיעור האשם התורם צריך לעמוד על 20%.

לאחר בחינת מצבה הרפואי של התובעת באמצעות אורתופד שמונה מטעם בית המשפט נקבע כי היא סובלת מ-10% נכות רפואית, שיעור ההולם גם את נכותה התפקודית. בהקשר זה השופטת ציינה כי בינתיים התובעת חזרה לעבוד ולא נותר בה הרושם כי המגבלה ממנה היא סובלת מכבידה עליה באופן שמצדיק לפסוק לה נכות תפקודית גבוהה יותר.

בסיכומו של דבר נפסקו לתובעת פיצויים של 161,800 שקל על הפסדי שכר ופנסיה, נזק לא ממוני, עזרת הזולת והוצאות רפואיות, ובנוסף ישולמו לה הוצאות משפט וכ-37 אלף שקל שכ"ט עו"ד.

• שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין