בינואר 2011, בתום יום עבודה כמורה בבית ספר בחולון, נתקלה האישה בחריץ במדרכה ונפלה. בבית המשפט התקבלה טענתה כי העירייה אחראית לנזק משלא תיקנה את הרווח המסוכן בין המרצפות, אך נקבע שגם היא אשמה במידה מסוימת כי לא שמה לב לצעדיה.
באמצע ינואר 2011 בסביבות השעה 13:00 בצהריים סיימה האישה, אז בת 54, את יום עבודתה כמורה בבית ספר בחולון והחלה לצעוד לכיוון תחנת האוטובוס.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין נזיקין
בתביעה שהוגשה ב-2012 כנגד עיריית חולון טענה האישה כי תוך כדי הליכה נתקלה רגלה בבור במדרכה שנוצר ממרווח גדול בין המרצפות וכתוצאה מכך היא נפלה ונחבלה ביד ובכתף ימין.
לטענתה, כתוצאה מהנפילה נגרמו לה שבר בשורש כף היד וקרע באזור הכתף הימנית מה שהביא להגבלות משמעותיות בתנועותיה ולפגיעה בתפקודה.
העירייה הכחישה את אחריותה וטענה כי הרווח בין המרצפות היה מינורי ולא היווה מפגע בטיחותי. בנוסף נטען כי התובעת לא דיווחה למוקד העירוני על המפגע מיד לאחר התאונה אלא זמן רב לאחר מכן. לדברי הנתבעת, במרץ 2011 המפגע תוקן.
העירייה גם הכחישה את נזקי התובעת וטענה כי היא נחבלה באופן שטחי. ביחס לפגיעה בכתף נטען כי התובעת התלוננה על כאבים רק ארבעה חודשים לאחר הנפילה ולכן אין לכך קשר לתאונה.
מכל מקום, טענה העירייה כי יש להטיל אחריות גם על התובעת שלא הביטה לאן היא צועדת, במיוחד כשהנפילה התרחשה לאור יום ברחוב שהיא מכירה. בעניין זה השיבה התובעת כי לא יכלה לראות את המפגע מכיוון שעיניה היו נשואות לעבר האוטובוס שהייתה צריכה להספיק.
מצאה לנכון לתקן את המפגע
השופטת אורלי מור-אל מבית משפט השלום בתל אביב קיבלה את טענת התובעת כי המרווח בין המרצפות היווה מפגע בטיחותי שהיה על העירייה לתקנו מבעוד מועד.
השופטת ציינה כי מתמונה שצולמה על ידי בתה של התובעת בסמוך לתאונה נראים הבדלי גובה ברורים בין המרצפות וניכר כי כף רגל "בהחלט יכולה להיתקל במרצפת".
השופטת התרשמה ממהימנותה של התובעת וציינה כי הוכח שפנתה לעירייה ודיווחה על המפגע כשבועיים לאחר הנפילה – פרק זמן סביר. גם עצם העובדה שהעירייה מצאה לנכון לתקן את המפגע זמן קצר לאחר שנודע לה עליו תומכת במסקנה כי הוא היה מסוכן.
השופטת הוסיפה כי אמנם מדרכות אינן "שטח סטרילי" ולא כל סדק או בליטה מטילים אחריות על העירייה אך במקרה זה מדובר בחריץ משמעותי ובמדרכה ישנה מאוד, במקום בו עוברים אנשים רבים מדי יום.
יחד עם זאת השופטת קבעה כי התובעת הלכה במדרכה בחוסר זהירות ומבלי לשים לב לדרך שלפניה, כפי שהיא עצמה הודתה, ולכן יש לייחס לה אחריות ל-25% מהנזק.
השופטת דחתה את טענת הנתבעת כי הנזק לכתף אינו קשור לתאונה והבהירה כי גם אם חלק ממצב הכתף נובע מעברה הרפואי של התובעת, התאונה החמירה את המצב וגרמה לה למגבלות בתנועה.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת לתובעת בגין הפגיעה בשורש כף היד ובכתף פיצוי של 154,500 שקל. נקבע כי מכיוון שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובעת מקבלת גמלה חודשית מהביטוח הלאומי, היא תקבל 25% מהפיצוי בלבד ויתרת הסכום תשולם על ידי הנתבעת לביטוח הלאומי.
לטובת התובעת נפסקו החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד של כ-23% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובעים: עו"ד שלמה אגמיי, עו"ד שראל ברזלי, עו"ד וויסאם שלבי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נועה בר-אוןשם ב"כ הנתבע לא צוין בפסק הדין
* עורך דין ערן אבנון עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין