הפרוצדורה הייתה אמורה להיות פשוטה אך במקום לשפר את המראה של המטופלת גרמה לה לנזק אסתטי. בית המשפט קבע שהרופא התרשל ופסק לטובתה כ-140 אלף שקל
בית משפט השלום בתל-אביב קבע לאחרונה כי מנתח פלסטי התרשל בביצוע מתיחת צוואר במכשיר Vaser, וישלם למטופלת כ-140 אלף שקל פיצויים והוצאות. השופטת עידית קצבוי קבעה כי הרשלנות הרפואית התבטאה בשני אופנים: צלקת שגרמה לנזק אסתטי במקום שיפור המראה וטופס הסכמה שלא כלל פירוט של סיכונים להתפתחות כוויה או פצע לחץ לאחר הטיפול.
המטופלת (56) עברה את הטיפול ב-2014 והגישה את התביעה נגד הכירורג הפלסטי כשנתיים לאחר מכן. לפי גרסתה, כשהגיעה למרפאה נאמר לה שה-Vaser היא טכניקה חדשנית המאפשרת מתיחת צוואר בהליך פשוט ללא ניתוח, ולכל היותר יישארו לה צלקות קטנות משלוש מחטים זעירות שמוחדרות לעור.
בפועל, כשהסירה את התחבושת בערב הטיפול היא הבחינה בשלפוחית גדולה ואדומה שככל הנראה נוצרה מכוויה. בביקורת שנערכה לה כשבוע לאחר מכן הרופא ציין שהצוואר לא מחלים כמצופה ובהמשך התפתח פצע שהצריך ניקוי ותפירה. לדבריה, במהלך הטיפולים המשקמים הרופא אף הודה ש"זה לא היה צריך לקרות" ואמר שהטבע יתקן את מה שקלקל.
התובעת טענה כי בסופו של דבר הרשלנות של הרופא הותירה אותה עם צלקת מכוערת וגלויה לעין, שבגללה היא סובלת עד היום מבצקות ומדיכאון.
בתשובה לתביעה הכחיש הרופא שנפל פגם כלשהו בטיפול. לדבריו, בניגוד לטענת התובעת, ה-Vaser לא יכול לגרום לכוויה משום שהוא עובד על גלי קול ולא על חימום, והצלקת התפתחה ככל הנראה כתוצאה מפצע לחץ שמקורו בחבישה הדוקה.
תיעוד חסר
השופטת עידית קצבוי קבעה כי הכלי המרכזי שיכול היה לסייע להבין ממה נגרמה הצלקת הוא התיק הרפואי של התובעת. אלא שהרישום שערך הנתבע היה לאקוני ולא ניתן להבין ממנו פרטים חשובים כמו כמה זמן ארך הטיפול, כיצד התבצע, מה הייתה ההתרשמות מהליך ההחלמה, ממה נגרם הפצע ומה גודלו.
השופטת הדגישה כי גם בפרוצדורות פשוטות יחסית חייב מטפל לתת תמונה בהירה וברורה של ההליך וההתפתחויות שלאחריו. הנתבע לא עמד בחובה זו כך שלא ניתן לדעת ממה באמת נגרם הפצע – מכוויה או מלחץ.
בנסיבות אלה הנחת הבסיס לפי החוק היא של רשלנות רפואית אלא אם הנתבע הוכיח אחרת – וזאת הוא לא עשה. בהקשר הזה ציינה השופטת כי טענתו שלא ייתכן שמדובר בכוויה נשללה בדברי המומחה מטעמו שהעיד כי המכשיר פולט חום. יותר מזה, גם בהנחה שנגרם לתובעת פצע לחץ הרי שהחבישה בוצעה במרפאה של הנתבע, כך שהצלקת נגרמה עקב רשלנות בין אם המקור הוא פצע לחץ ובין אם כוויה.
השופטת הוסיפה כי פן נוסף של רשלנות הנתבע מתבטא בטופס ההסכמה שלא פירט סיכון להתפתחות כוויה או פצע לחץ שיותירו צלקת משמעותית בצוואר. בהתחשב בכך שמדובר בהליך אסתטי, ציינה, סביר להניח שהתובעת לא הייתה מסכימה לעבור אותו אם הייתה יודעת שיש סיכוי שיזיק למראה שלה.
לפיכך השופטת קבעה כי הנתבע צריך לפצות את התובעת על נזק אסתטי שגרם לעגמת נפש, הוצאות רפואיות וצורך בעזרה מסוימת לאחר ההליך. בסך הכל חויב הנתבע לשלם באמצעות חברת הביטוח "הראל" פיצויים של 110 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עורך דין של 25,740 שקל והוצאות משפט.
עו"ד אלי זילכה
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין