בית אבות סיעודי סירב לקבל לשורותיו אחות מוסמכת בוגרת העברית בטענה ש"זה לא רלוונטי". ביה"ד לעבודה קבע שמדובר באפליה
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אחות מוסמכת נגד בית אבות שלא קיבל אותה לשורותיו לאחר ראיון עבודה. לטענת התובעת, היא הופלתה על רקע מצבה הנפשי שכולל בין היתר חרדות, דיכאון והפרעת קשב. השופטת אסנת רובוביץ ברכש קבעה שהתנהלות בית האבות – שלא טרח לבחון לעומק את כישוריה של התובעת לתפקיד ואף לא ניסה לבצע התאמות שיאפשרו את העסקתה חרף מוגבלותה – מהווה אפליה ומצדיקה לחייבו בפיצוי.
הפרשה אירעה לפני כ-4 השנים כשהתובעת הייתה בחיפושים אחר עבודה שהולמת את השכלתה. היא נתקלה במודעה באתר "Alljobs" שהציעה משרת אחות בבית האבות "עטרת רימונים" בבני ברק, והחליטה לנסות את מזלה.
היא זומנה לראיון כאשר כבר במעמד הזימון סיפרה על מוגבלותה הנפשית. הנושא עלה גם במהלך הראיון הפרונטלי שבסיומו, לטענת התובעת, הובטחו לה 3 ימי ניסיון בתפקיד. ואולם, מספר ימים לאחר מכן כתב לה הנתבע בווטסאפ שהמשרה כבר לא רלוונטית.
בתגובה לכך היא הגישה בפברואר 2020 את התביעה לבית הדין. לטענת התובעת, היא לא התקבלה לעבודה רק בשל היותה אדם עם מוגבלות. לטענתה, אם היה מדובר באחות ללא מוגבלות בנסיבות דומות, היא לא הייתה נדחית על הסף. התובעת הוסיפה כי היא יציבה, מטופלת וכשירה לתפקיד, וכי אנשי המקצוע שמכירים אותה סבורים שעליה להשתלב חזרה במקצוע שלה.
לשיטת התובעת, חזרת הנתבע מהבטחתו לאפשר לה שלושה ימי ניסיון בעבודה, מעידה כי מדובר באפליה בלתי חוקית על רקע מוגבלות שבגינה היא זכאית לפיצוי.
הנתבע מנגד טען כי הסיבה לכך שהתובעת לא התקבלה היא טעות שביצעה בעבודתה הקודמת ב"שיבא", במסגרתה החליפה בין שני תינוקות בתינוקייה בלי לשים לב. ההתרשמות הייתה שקשה לה להתמודד עם עומס, וראיה לכך היא שלאחר תקופה ארוכה בה עבדה כאחות, התובעת עזבה את תחום השכלתה ועברה לעבוד כמלצרית. מכאן, שלא מדובר באפליה.
בחרו בדרך הקלה
השופטת רובוביץ ברכש קבעה שהתובעת הרימה את הנטל הראשוני להוכיח שהיא הייתה כשירה לבצע את התפקיד. היא כתבה שהתובעת אחות מוסמכת בעלת תואר ראשון בסיעוד מהאוניברסיטה העברית, שהגיעה לראיון עם ניסיון בעבודה כאחות ב"שיבא" ובבית אבות בדיור מוגן לגיל השלישי.
מנגד, קבעה השופטת, הנתבע לא הוכיח שאי קבלתה לתפקיד לא נבע ממוגבלותה הנפשית. בתוך כך השופטת ציינה שמנהל בית האבות לא טרח לברר לעומק עם התובעת ועם מנהליה הקודמים ב"שיבא" את נסיבות תקרית החלפת התינוקות, וגם לא שוחח עם רופאיה כדי לבחון את מידת יציבותה הנפשית.
במקום זאת, כתבה השופטת, הנתבע "בחר בדרך הקלה יותר – פסילתה על הסף".
השופטת הוסיפה שהנתבע שינה גרסאות ביחס לסיבת פסילתה של התובעת לעבודה. בעוד שבהתחלה הנימוק היה אירוע החלפת התינוקות, בהמשך נטענו סיבות נוספות כגון העדר ניסיון בתחום הגריאטריה. השופטת הדגישה בהקשר זה כי במודעת הדרושים נכתב שלא נדרש ניסיון קודם ושתינתן הכשרה במקום.
לפיכך השופטת קבעה שמדובר באפליה פסולה, ופסקה לתובעת פיצוי בסך 35,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 12,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד סיגלית פורת גורנשטיין (מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות)
- ב"כ הנתבע: עו"ד ישראל פורת ועו"ד נטלי אושרנקו
לפסק הדין המלא בתיק סע"ש 14266-02-20
עו"ד עפרה ג'רבי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין