נישלה את בתה מהצוואה – והורישה הכל לנכד

המנוחה ערכה שתי צוואות – אחת לטובת בתה ואחרת, מאוחרת יותר, לטובת הבן של בנה המנוח. בית המשפט קבע שהמנוחה ערכה את הצוואה האחרונה מרצונה משום שחשבה שבתה גנבה ממנה כספים

שופטת בית המשפט למשפחה בתל-אביב ענת הלר-כריש קיבלה לאחרונה בקשה לקיום צוואה נוטריונית מ-2018 שבמסגרתה ציוותה קשישה כבת 94 את כל רכושה לנכד שלה (אחד מבניו של בנה המנוח), ונישלה את בתה. השופטת קבעה כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה, שהייתה מסוכסכת עם בתה והאשימה אותה בגניבת כספה. בתוך כך היא מצאה כי צוואה קודמת שערכה המנוחה לטובת בתה, נחתמה תחת השפעה לא הוגנת של הבת.

הקשישה נפטרה ב-2019 כשהייתה כבת 95. היא השאירה אחריה שתי צוואות: צוואה מ-2013 שנערכה בפני עדים ובמסגרתה ציוותה את כל רכושה, שכלל דירה, זכויות בחנות וכספים, לבתה, וצוואה מ-2018 שנערכה בפני נוטריונית ובמסגרתה נישלה את בתה והורישה את כל הרכוש שלה לאחד מבניו של בנה שנפטר.

לאחר מותה ביקשו הבת והנכד לקיים כל אחד את הצוואה שנערכה לטובתו. הבת טענה בין היתר כי אמא שלה לא הייתה צלולה והושפעה מהנכד שלה, שעשה לה "חינוך מחדש", בודד אותה מהסביבה, סכסך ביניהן ושכנע אותה שלקחה ממנה כספים.

הנכד הכחיש את הדברים וטען כי סבתו הייתה אישה עצמאית ודעתנית, ויזמה את עריכת הצוואה האחרונה. עוד הוא טען כי מעולם לא השתלט על תודעתה או על רכושה.

הגישה לה עותק מוכן

השופטת ענת הלר-כריש התרשמה שהצוואה האחרונה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה ושללה את הטענה להשפעה לא הוגנת של הנכד על סבתו. היא הפנתה לעדויותיהם של עורכת הצוואה, שכן של המנוחה ועורך דין שטיפל בהשכרת החנות שלה – כולם סיפרו שבתקופת עריכת הצוואה הייתה המנוחה עצמאית, צלולה ודעתנית.

עוד ציינה השופטת שמהעדויות עלה שהבת והמנוחה כעסו זו על זו על רקע תלונותיה של המנוחה כי בתה גנבה ממנה כספים. בעקבות זאת, היא עזבה את הבית של בתה בו גרה תקופה מסוימת וחזרה לדירתה.

עם הנכד שלה, לעומת זאת, היו לה יחסים קרובים וחמים שנים רבות, וכשחזרה לדירתה הוא דאג לה ועזר לה בעניינים שונים. אבל העזרה הזו לא הפכה אותה תלותית בו והוא לא ניצל זאת כדי להשתלט על רכושה. הטענה שהסכסוך נגרם בגללו, קבעה השופטת, לא הגיונית משום שפרץ עוד לפני כן – דווקא בתקופה שבה המנוחה גרה אצל בתה.

עוד הדגישה השופטת כי המנוחה לא הייתה מבודדת מהסביבה וכי הנכד מעולם לא מנע ממנה לקיים קשרים אחרים או לעשות מעשים בניגוד לרצונה.

השופטת הוסיפה כי גם העובדה שהנכד הוא זה שהתקשר לעורכת הצוואה כדי לקבוע פגישה ולקח לשם את סבתו לא מוכיחה השפעה לא הוגנת. זאת, משום שהפגישה עצמה נערכה ביחידות ובמהלכה המנוחה הכתיבה לעורכת הדין את תוכן הצוואה והסבירה לה מה עומד מאחורי ההחלטה שלה.

לפיכך, השופטת קבעה כי הצוואה מ-2018 תקינה והורתה על קיומה. לפני סיום היא ציינה כי בכל מקרה לא הייתה מאשרת את הצוואה המוקדמת כיוון שנערכה תחת השפעה לא הוגנת של הבת – שהגישה לאמה צוואה מוכנה לטובתה בתקופה שגרה אצלה והייתה תלויה בה, ואף איימה שאם לא תחתום תהיה איתה "ברוגז".

השופטת חייבה את הבת בהוצאות של 35,000 שקלים.

• ב"כ הנכד (התובע): עו"ד מיכל ויתקון גלור
• ב"כ הבת (הנתבעת): עו"ד רות שטרנברג

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין