ביטוי נוסף למהפכה שביצע בית המשפט העליון בנוגע למזונות ילדים מעל גיל 6 – אב לשתי בנות שמתגוררות אצל הורי גרושתו, ישלם על כ-40% מהצרכים שלהן, ואילו גרושתו תישא ב-60%.
השופטת פאני גילת-כהן מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד הכריעה לאחרונה בשאלת סכום המזונות הקבועים שאותם יצטרך לשלם אב לשתי בנות, והחליטה להפחיתם מ-2,500 שקל ל-1,200 שקל לחודש.
מדובר בסיפור מורכב במסגרתו הצדדים חתמו על מספר הסכמים ומנהלים מספר הליכים, בחלקם היו מעורבים גם הוריהם.
בשנת 2016 האב חויב במזונות זמניים בסך של 2,500 שקל לחודש עבור שתי הבנות – שתיהן כיום מעל גיל 6 – וכן בחצי מהוצאות החינוך והבריאות שלהן.
מבלי לפרט את כל השתלשלות יחסיהם של הצדדים, בעבר המשפחה התגוררה במשק השייך להוריו של האב, אולם מאוחר יותר (ועד היום) עברו הבנות להתגורר אצל הוריה של האם, ומאז ועד היום הן נמצאות בנתק מוחלט מאביהן, שבין השנים 2009-2014 האב (הנתבע בהליך) ריצה מספר שנות מאסר בשל הרשעה בפלילים.
יש לציין כי לשניים היתה חברה משותפת, שכיום שייכת לאם, לאחר ששילמה לו 20% משווייה במסגרת חלוקת הרכוש בין שניהם.
"נפל דבר בישראל"
לפני שניגשה לשאלות המזונות לעתיד, השופטת גילת-כהן דחתה את טענת האם שתבעה החזר הוצאות כספיות שהוציאה עבור הבנות בשנים שהאב שהה בכלא.
בעניין זה השופטת השתכנעה כי באותה תקופה האם ניהלה עמו חיי זוגיות ומשפחה למרות היותו במאסר, דבר שהתבטא בכך שהגיעה לבקר אותו, המשיכה לגור ביחידת דיור שבעלות הוריו, והמשיכה לנהל את משק הבית באמצעות חשבונם המשותף, מה גם שאת תביעתה למזונות הגישה רק בתחילת שנת 2014.
בנסיבות אלה, נקבע כי האם "מחלה" – זהו המונח ההלכתי לעניין – לאב על חובתו לממן את הוצאות הילדיות באותה תקופה.
מכאן השופטת ניגשה לדון בגובה המזונות – באופן נרחב ושיטתי שכלל ניתוח של צרכי הילדות, הוצאות המגורים של האם, ויכולותיהם הכלכליות של הצדדים.
הדיון נעשה לאורו של פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן בקיץ 2017 ועשה מהפכה בדיני המזונות – "נפל דבר בישראל", כך ציינה השופטת גילת-כהן – כשפסק כי הורים חייבים במזונות ילדיהם מעל גיל 6 באופן שווה, בהתאם ליכולות הכלכליות שלהם ולזמני השהות של כל אחד עם הילדים.
לאחר שדנה בטענות הצדדים לגבי הכנסותיהם ועיינה בתלושי השכר שלהם, השופטת קבעה כי האב משתכר כ-8,500 שקל לחודש, ואילו האם משתכרת כ-10,845 שקל לחודש. את צרכי הילדיות השופטת העמידה על 1,500 לחודש לכל אחת מהן.
בהתחשב בכך, וכן בפוטנציאל ההשתכרות של הצדדים, השופטת החליטה כי "יש לחלק הנשיאה בהוצאות הקטינות באופן שבו האב ישא ב-40% מהוצאותיהן ואילו האם תישא ב-60% מהן". בהתאם, ישלם עבור כל אחת מבנותיו 600 שקל בחודש, ואילו אמו תישא ביתר ההוצאות (900 שקל בחודש).
בנוסף, השופטת קבעה כי לנוכח הפער בהכנסות הצדדים, וכן לאור הנתק שקיים בין הבנות לבין אביהן – השולל ממנו את האפשרות להיות מעורב בחייהן – הרי שהאם תישא במלוא העלויות של הוצאות החינוך החריגות (חוגים, תנועות נוער ושיעורי עזר).
בנוגע להוצאות רפואיות חריגות, נקבע כי הצדדים ישאו בהן בחלקים שווים. בהסכמת הצדדים נקבע כי המזונות ישולמו ישירות להוריה של האם, המגדלים את הבנות.
בסיומו של פסק הדין השופטת הביעה צער על הנתק שבין הבנות לאביהן, והפצירה באם לעשות כל שביכולתה למען "הבראת הקשר עם האב וחידושו".
- ב"כ התובעת: עו"ד שירה טמיר ואח'
- ב"כ הנתבע: עו"ד מתת פלסנר ואח'
עו"ד לוסי מאיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין