עובד שהועסק בחברה לייצור בטון פוטר ותבע על הפרת זכויות סוציאליות. באופן חריג בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות בין החברה המעסיקה לבין מנהלה
השופטת שרה שדיאור מבית הדין לעבודה בירושלים קיבלה לאחרונה חלקית תביעה שהגיש עובד לשעבר בחברת ״בטון נבאלי״. העובד הועסק בחברה במשך 15 שנה עד לפיטוריו. השופטת קיבלה את טענותיו כי על המעסיקה לשלם לו הפרש פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה וקרן השתלמות וזכויות נוספות. מנהל החברה חויב באופן אישי בתשלום בשל התנהלותו.
העובד החל לעבוד בחברה במרץ 2004. הוא סיפר שלאורך השנים תפקידו היה מנהל עבודה בשטח. במרץ 2019 הוא קיבל מכתב פיטורים לצד מכתב לשחרור קופת גמל. לטענתו, מאחר שפוטר הוא זכאי להפרש פיצויי פיטורים.
עוד טען העובד כי ההפקדה האחרונה לפנסיה בוצעה ביוני 2018 ועד לסיום עבודתו נוצרו הפרשים לזכותו. הוא הדגיש כי הנתבעים קיזזו את החלק שלו לקרן השתלמות ולפנסיה, אך בפועל ההפקדות לא הועברו.
בנוסף הוא ביקש להטיל אחריות אישית על מנהל החברה, שלדבריו פגע בזכויות העובדים וניסה להבריח נכסים מהחברה ללא הצלחה. הוא הוסיף שהמנהל התרשל בניהול החברה, לרבות באי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, לקרן השתלמות, לפיצויי פיטורים ועוד.
הנתבעים טענו מנגד כי התובע עזב את העבודה מרצונו אך קיבל מכתב פיטורים לבקשתו, וכי זכויותיו שולמו בהתאם לדין.
הם הוסיפו כי אין להרים את מסך ההתאגדות כלפי המנהל. לדבריהם, כי החברה פעלה במשך שנים רבות ללא רבב, ורק זמן קצר לפני הפסקת פעילותה נכנסה לסחרור כלכלי שלא אפשר לה להמשיך לפעול. עוד הם טענו כי הרמת מסך תחול רק במקרה של שימוש באישיות הנפרדת של החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, וזה אינו המקרה. זאת ועוד לטענתם, המנהל אינו בעל מניות בחברה.
חוסר תום לב
השופטת שרה שדיאור קבעה כי טענת הנתבעת לפיה התובע התפטר לא הוכחה ואף נסתרה, כך שהוא זכאי לפיצויי פיטורים.
באשר להפרשות החסרות לפנסיה כתבה השופטת כי מדובר ברכיבים שצוינו במפורש בכתב התביעה ולא הוכחשו על ידי הנתבעים, כך שעל החברה לשלם את ההפרשים לתובע.
בכל הנוגע לחיוב האישי של המנהל הבהירה השופטת כי אכן הפסיקה קובעת שהרמת מסך תעשה ביד קמוצה ובמשורה ורק במקרים קיצונים יוצאים מן הכלל. בעניין זה נקבע כי יש לבדוק אם היה ערבוב נכסים בין החברה למנהליה, פגיעה בתקנת הציבור, תרמית, הברחת נכסים וכדומה.
עוד היא כתבה כי על פי הפסיקה, במצב בו בעלי שליטה בחברה פועלים תוך התעלמות מזכויות עובדים נחשבת פעולתם בחוסר תום לב ומסך ההתאגדות לא יעמוד כמגן. זאת ועוד, נפסק כי נסיבות בהן מעסיק אינו מעביר כספים לקרן פנסיה תוך שהוא ממשיך לנכות סכומים משכר העובד, מצדיקות כשלעצמן את הרמת מסך ההתאגדות.
במקרה זה קבעה השופטת שיש הצדקה להרמת מסך. היא ציינה שמעדות המנהל עלה שהיה ערבוב בין נכסיו לנכסי החברה. כמו כן, הוא לא הכחיש שניכה ממשכורתו של התובע כספים לקרן פנסיה ולקרן השתלמות אך לא העבירם לקופה.
עוד היא ציינה שמתדפיס רשם החברות עולה שהמהל מחזיק ב-49 מניות בחברה, וטענת הנתבעים כי הוא רק דירקטור לא הוכחה.
בסופו של דבר חויבו החברה ובעליה לשלם לתובע סך של 183,174 שקל בגין הפרש פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרשי הפקדות לקרן השתלמות ולפנסיה ואי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה.
עוד הם חויבו בשכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד יעקב שניטמן
- ב״כ הנתבעים: עו"ד אריה תוסייה-כהן
עו״ד סברינה ג'הראד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין