מיליון שקל פיצוי לאלמנת מטופל שמת בניתוח להוצאת אבני כליה

זיהום שנגרם בשל נקב במעי הוביל לתוצאה הטראגית. המדינה, כבעלת בית החולים, טענה כי מדובר בסיבוך ידוע ומוכר – אך בית המשפט קבע שמדובר ברשלנות רפואית

אלמנת מנותח שנפטר בגלל זיהום שנוצר עקב נקב במעי תפוצה ביותר ממיליון שקל – כך קבע לאחרונה המחוזי בלוד. השופטת עירית כהן קבעה שמות המנוח נגרם בשל רשלנות צוות בית החולים, בדמות אי-בחינת ממצאי בדיקת סי.טי אשר הדגימה מנח ייחודי של המעי הגס, אשר למסקנתה חייב התייחסות מיוחדת.

המנוח, בעלה של התובעת, עבר ביולי 2020 ניתוח להוצאת אבנים מהכליות ("PCNL") במרכז הרפואי שיבא תל השומר. במהלך הניתוח נגרם נקב במעי הגס שגרם לזיהום. הנקב זוהה וטופל, אולם המנוח לא התאושש ונפטר כחודשיים לאחר הניתוח, בגיל 76. כשנתיים לאחר מותו הגישה אלמנתו (79) את התביעה למחוזי.

היא טענה במסגרתה כי ניקוב המעי במהלך הניתוח מהווה רשלנות רפואית. מומחה התביעה חידד שעל המנתח היה לבצע בדיקת סי.טי על מנת לאתר את המנח האחורי של המעי, כדי לא לפגוע בו. למסקנתו הוא נהג בחוסר זהירות שכן "היה צריך לדעת כי המעי הגס ממוקם אנטומית בדרך לכליה".

מנגד טענה המדינה, כבעלת המרכז הרפואי, כי ניקוב המעי הינו סיבוך ידוע ומוכר בניתוחים מעין אלו, כאשר הדיקור של הכליה בוצע בגישה המקובלת. אשר לצורך בסי.טי, מומחה ההגנה הדגיש כי בוצעה בדיקה כזאת כשנה לפני הניתוח, ודי בכך. המומחה דחה בתוקף את טענת הרשלנות. הוא הסביר כי שכיחות הסיבוך נמוכה מ-1%, והוסיף כי למיטב ידיעתו, המנתח שוחח עליו עם המנוח טרם הניתוח.  

פגיעה באוטונומיה

אבל השופטת כהן הדגישה כי אין די בביצוע בדיקת הסי.טי, אלא ישנו צורך מהותי שהצוות הניתוחי יתן את הדעת על ממצאיה טרם עריכת הניתוח. ואולם להתרשמותה הדבר לא בוצע במקרה הנדון, ועל כן מדובר ברשלנות רפואית מטעם בית החולים המצדיקה פסיקת פיצוי לאלמנת המנותח.

"אין כל אינדיקציה לכך שמישהו עיין בה בבית החולים תל השומר וציין שראה את המנח האחורי של המעי", כתבה השופטת ביחס לבדיקת הסי.טי - שבוצעה בבית חולים מאיר כשנה טרם הניתוח, והוטמעה בהמשך למערכות שיבא. "גם אם מישהו עיין בבדיקה, הרי שבהיעדר רישום של תוצאותיה קשה להניח שהמטפלים היו ערים לממצא בכל שלב של הטיפול", הוסיפה.

השופטת התקשתה, בהקשר הזה, לקבל את עדות המנתח כי מסר למנוח על אודות הסיכון לסיבוך חירור המעי, זאת על רקע הודאתו שלו כי "אין באפשרותו לזכור את כל הפרטים" ביחס לפרוצדורה הרפואית, בשל חלוף השנים. מה גם, לדברי השופטת, שאף ברשומה הרפואית שהוצגה לא קיימת אינדיקציה כלשהי לשיחה כאמור בין המנתח למטופל.

בפסק הדין אף נזקפה לחובת ההגנה אי-העדת עדים מרכזיים אשר היו יכולים לשפוך אור בהיר יותר על נסיבות המקרה, ולסייע בהגעה לחקר האמת: שני המנתחים הנוספים שלקחו חלק בניתוח, והמתמחה שקיבלה את המנוח במרפאה הקדם-ניתוחית, אשר החתימה אותו על טופסי ההסכמה. הובהר, בתוך כך, שאי-הצגת הסיכון המוגבר לפגיעה במעי עולה כדי פגיעה באוטונומיה של המנוח.

על הרקע הזה חייב המחוזי את המדינה לשלם לאלמנת המטופל בגין ראשי הנזק השונים – כדוגמת אובדן שירותי בעל, קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל, לרבות פגיעה באוטונומיה – פיצוי כולל בסך 864,961 שקל; זאת לאחר ניכוי קצבת שארים המשולמת לה מביטוח לאומי. לפיצוי נוספו שכר טרחת עו"ד בגובה 204,131 שקל והוצאות משפט.

• ב"כ התובעת: עו"ד צוריאל חזי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אלון זאואר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.