אישה כבת 68 נפלה בגלל שלולית מים בעת שהייתה מאושפזת בבית החולים הלל יפה ותבעה פיצוי על נזקיה. בית החולים הכחיש אחריות אך נהלי הניקיון במקום הוכיחו אחרת.
בית משפט השלום בנתניה פסק באחרונה פיצוי של כ-92 אלף שקל לקשישה שנפלה ביציאה משירותים בחדרהּ שבבית החולים הלל יפה שבחדֵרה. השופטת ליאת הר-ציון קבעה כי בית החולים היה צריך לקחת בחשבון שחיסכון על שירותי ניקיון בלילה יוביל לחיובו בפיצוי במקרה של נזק.
האירוע התרחש במרס 2012. התובעת, אז כבת 68, אושפזה בבית החולים בעקבות דלקת בדרכי השתן. ביום השני לאשפוז, בסביבות השעה 02:00 בלילה, היא הלכה להתפנות וכשיצאה מחדר השירותים החליקה על שלולית שנקוותה על הרצפה. מבקר ששמע אותה צועקת רץ לסייע לה.
כתוצאה מהתאונה התובעת נפגעה ביד שמאל ועברה טיפולים רפואיים רבים. בתביעה שהגישה נגד בית החולים ומשרד הבריאות כשנה לאחר מכן, היא טענה לרשלנות בהנהגת נוהל ניקיון לא מספק בשעות הלילה. עוד היא טענה כי היא עדיין סובלת ממוגבלות בתנועה ומכאבים עזים שמעירים אותה בלילות. מומחה מטעם בית המשפט קבע לה 14.5% נכות אורתופדית.
מטעם בית החולים נטען כי לא הוכח שהייתה ליד השירותים רטיבות למשך זמן ממושך, וסביר להניח שמדובר במים שהותירו אחריהם התובעת או מי שהיה שם לפניה. מכל מקום, התובעת לא הוכיחה את נסיבות התאונה כיוון שאינה זוכרת את כל פרטיה.
לחילופין, במידה שבית המשפט יקבל את גרסת התובעת בכל זאת, נטען כי יש לייחס לה אשמה תורמת ברמה גבוהה משום שהיה עליה לשים לב לשלולית.
כונן אינו מספיק
פסק הדין ניתן לפני מספר ימים. השופטת הר-ציון קבעה כי גרסת התובעת לתאונה הוכחה בעדויות התובעת והבחור שסייע לה ואישר שהייתה "שלולית של מים, של ממש".
השופטת סברה כי אין לזקוף לחובת האישה את חוסר הדיוקים, שכן בכל זאת מדובר באישה חולה ומבוגרת שרק התעוררה משינה. מלבד זאת, בית החולים לא הביא עדויות שישפכו אור על נסיבות התאונה או על מקור הרטיבות, מה שמחזק את גרסת התובעת.
בשלב השני השופטת בחנה בית החולים התנהל ברשלנות. השופטת קבעה כי על בית החולים מוטלת האחריות לשמור על ניקיון המחלקות על מנת למנוע סיכוני החלקה. השופטת הדגישה כי בבית החולים מצויים אנשים חולים, פעמים רבות מבוגרים, שיש לצפות כי יהיו מועדים להחלקה כשהרצפה רטובה.
מבחינת נהלי הניקיון, התברר כי בעוד שבשעות היום הניקיון נעשה אחת לשעה, בשעות הלילה השירותים מצטמצמים לכונן שמגיע לפי קריאה ואין פיקוח או בקרה על מצב המחלקות.
"מכאן, עולה כי בית החולים מתמחר את משאביו, באופן שמשאבים אלה נחסכים בשעת הלילה בשל חישוב כלכלי לפיו בשעות אלה הסיכון של נפילות קטן יותר בשל תנועה מצומצמת של מבקרים ופעילות המטופלים... פועל יוצא של דרך פעולה זו, הוא כי ככל שאכן תהיה נפילה בשעות אלה ברחבי בית החולים, בית החולים צריך לצפות להיות מחויב בגין נזק זה...", כתבה השופטת.
בסוגיית האשם התורם השופטת הסכימה שהתובעת הייתה צריכה להיזהר יותר, אולם לא סברה כי יש להטיל עליה אשמה משמעותית, והסתפקה ב-10% בלבד.
בסופו של דבר נפסקו לתובעת 91,800 שקל (לאחר ניכוי האשם התורם) בגין כאב וסבל, עזרת הזולת והוצאות רפואיות. בנוסף חויב בית החולים בשכ"ט עו"ד בשיעור 23% מהפיצוי ובכיסוי הוצאות המשפט של התובעת.
- ב"כ התובעת: עו"ד קלופשטוק
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מושקוביץ
עו"ד שרית ברננקה - שורץ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין