אזרח סודן שחי בזוגיות ממושכת עם ישראלית נתקל במבוי סתום בדרכו לקבלת מעמד של תושב קבע לאחר שלא הצליח להביא מסמכים מהרשויות בסודן. פסק דין של בית המשפט המחוזי פתח בפניו את הדרך.
פסק דין שניתן לאחרונה מדגיש את חשיבות הקשר שבין הזכות לחיי משפחה לבין דיני ההגירה בעידן הגלובלי. השופטת מיכל אגמון-גונן קיבלה ערעור של בני זוג, הוא סודני והיא ישראלית, על החלטת רשות ההגירה שלא לאפשר לאיש להתחיל בהליך לקבלת מעמד קבוע בארץ עד להגשת מסמכים שונים שאיתורם בסודן כרוך בסכנת חיים.
האזרח הסודני נכנס לישראל ב-2007. ב-2012 הוא הכיר ישראלית והם התאהבו ועברו לגור יחד. בני הזוג חיים יחד ומנהלים משק בית משותף כ-7 שנים.
במשך הזמן קיבל האיש אשרות שהייה זמניות. כשביקש להתחיל בהליך המדורג לקבלת תושבות קבע (מכוח היותו בן זוג של אזרחית ישראל) הוא נדרש להגיש מסמכים שונים. בין היתר דרשה ממנו רשות ההגירה דרכון תקף, תעודת לידה, תעודת רווקות ותעודת יושר כשהללו מקוריים ומאומתים על ידי הרשויות בסודן.
האיש החל בהליך להוצאת דרכון. התעודה נשלחה מסודן לגרמניה אך לא הגיעה מעולם לישראל. בנוסף ותוך סיכון בני משפחתו ששוהים בסודן הצליח האיש לקבל לידיו תעודת לידה ותעודת רווקות, אך כאלה שאינם מאומתים. את יתר המסמכים לא הצליח להשיג.
בין לבין עברו השניים בהצלחה את המבחנים לכנות הקשר ורשות האוכלוסין וההגירה השתכנעה שמדובר בקשר זוגי אמיתי. למרות זאת ועקב החוסר במסמכים סירבה הרשות לאפשר לשניים לפתוח בהליך להסדרת מעמד הקבע.
ב-2016 בית הדין לעררים קיבל חלקית את ערר שהגישו בני הזוג וקבע שרישיון הישיבה והעבודה של האיש יוארך אך עליו להמשיך ולעשות מאמצים להשיג את המסמכים לצורך שדרוג מעמדו.
על החלטה זו הגישו בני הזוג ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הם ציינו שמלאכת איסוף המסמכים מסודן קשה במיוחד עקב המצב הרעוע שם, העובדה שאין ביכולתו של האיש לשוב לסודן והעובדה שמדובר במדינת אויב שאינה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל. לטענתם, הם עשו ככל יכולתם כדי להשיג את המסמכים והרשות לא הבהירה מה עוד יוכלו לעשות.
דיני המשפחה החדשים
השופטת מיכל אגמון-גונן קיבלה את הערעור. היא ציינה כי תהליך הגלובליזציה וההגירה ההמונית של פליטים ומהגרי עבודה, מגדילה את ההטרוגניות החברתית. ״זוגות ומשפחות אלו נמצאים בצומת בין חיי המשפחה לדיני ההגירה״, כתבה.
היא הוסיפה שיש להתייחס לדיני ההגירה כאל ״דיני המשפחה החדשים״ ולכלול בהם ״שאלות הנוגעות לזכות לחיי משפחה, זוגיות, הורות, וטובת הילד, הן בפיתוח וגיבוש מדיניות הגירה והן בפרשנות הדין הקיים״.
לדבריה, משמעות החלטת הרשות היא שהמערער לא יהיה זכאי לרישיון לישיבת קבע וכתוצאה מכך ימנעו ממנו זכויות הנלוות למעמד זה כמו ביטוח בריאות וזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי. ״לאור מרכזיות חיי המשפחה אין להותיר את המערערים בלימבו נורמטיבי עד אין קץ. ההליך המדורג נועד לתת לבן הזוג מעמד המקנה יציבות ובטחון״, הדגישה השופטת.
עוד כתבה השופטת שהרשות מודעת לקשיים בהשגת מסמכים ואימותם והתעקשותה על הגשת המסמכים כתנאי להשלמת ההליך המדורג אינה בתום לב.
״כנות הקשר במקרה זה וזכות היסוד לחיי משפחה, גוברות על דרישת המסמכים״, סיכמה השופטת והורתה לרשות לאפשר למערערים להשלים את ההליך המדורג במלואו, גם בלי המסמכים.
הרשות חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 4789-12-16
- ב״כ המערערים: עו״ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
- ב״כ רשות האוכלוסין וההגירה: עו״ד יוסף מנסור מפרקליטות מחוז תל אביב
* עו"ד דור פנק עוסק בהגירה ועובדים זרים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין