הקבלן, האדריכל, בעלי הבית וגם המדינה – כולם יפצו אורח שהגיע על מנת לקחת שולחן מעליית גג בבית ביישוב עלי, ונפל אחרי שעמד על לוח גבס שביר.
ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב הורה לקבלן בניין לפצות אדם שנפל מעליית גג נפילה של כארבעה מטרים, לאחר שהרצפה שעליה עמד קרסה. עם זאת, השופטת שלומית יעקובוביץ קבעה כי הקבלן יקבל "שיפוי" ממספר גורמים, כלומר לא יישא במלוא הפיצוי לבדו.
המקרה התרחש ב-2001 ביישוב עלי. התובע הוזמן על ידי בעלי הבית לקחת שולחן שאוחסן בעליית הגג. על רצפת עליית הגג היה פתח חסום על ידי לוח עשוי גבס שביר, ללא גידור או שילוט אזהרה. כשדרך עליו נפל התובע לקומת הקרקע, נפצע בגבו ושבר את רגלו.
בעקבות זאת הוא תבע את החברה הקבלנית שבנתה את הבית ואת חברת הביטוח "הראל".
הנתבעות ביקשו להטיל את האחריות על בעלי הבית, שלטענתן הסירו שלט אזהרה שהותקן בכניסה לעליית הגג. בנוסף, הנתבעות שלחו הודעות צד שלישי נגד מספר גורמים נוספים: המדינה, שיזמה את פרויקט הבנייה במסגרתו נבנה הבית, חברת האדריכלות שתכננה את דגם הבית, חברה ששימשה כמפקחת על הבנייה, ומהנדס שהיה אחראי על הקונסטרוקציה.
בעלי הבית שלחו הודעה צד רביעי בה טענו שיש להטיל את האחריות על השוכר שהתגורר בבית באותה עת.
המדינה מצדה טענה שהנושאים באחריות הם הקבלן, בעלי הבית, המפקח, האדריכל והמהנדס.
בשנת 2015 בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, וקבע כי לא הוכחה רשלנות של הקבלן כלפי התובע, שצעד בחושך ללא פנס, ובשלב מסוים אף טיפס וקפץ בכדי להגיע אל המקום. כפועל יוצא מכך נדחו גם כל ההודעות לצדדים השונים, מבלי שנדונו לגופן.
אלא שבית המשפט העליון קיבל את ערעורו של התובע, לאחר שקבע כי הקבלן הותיר "מפגע בטיחותי מסוכן", גם אם הגישה אליו היתה רצופת מכשולים. בהתאם לכך, העליון החזיר את התיק למחוזי, על מנת שידון בגובה הפיצוי, ובשאלת האחריות של כל הגורמים המעורבים.
החוליה האחרונה
השופטת יעקובוביץ ניתחה באריכות את מעורבותם של הגורמים השונים וטענותיהם. לגבי בעלי הבית, השופטת קבעה כי הם התרשלו בכך שלא מנעו את חשיפת הסיכון לתובע.
כמו כן, השופטת קבעה שאין להטיל אחריות על השוכר, שכן הוא לא היה בבית באותה עת, ולמעשה בזמן המקרה ה"שליטה" בבית ניטלה ממנו.
גם על המדינה הוחלט להטיל אחריות, וזאת מאחר שהוכח כי לא היתה רק גורם "טכני" שהזמין בעלי מקצוע, אלא אנשיה היו מעורבים בתכנון ממש.
בהמשך נקבע כי גם האדריכל אחראי, כיוון שהתרשל במלאכת תכנון הבית, שבה נזרעו "זרעי פורענות".
לעומת זאת, נקבע כי המפקח והמנהדס אינם נושאים באחריות, כיוון שלא הוכח כי היו מעורבים בעניין הלוח שבעליית הגג.
בתוך כך השופטת החליטה להטיל גם על התובע 10% מן האשמה, כיוון שצעד, טיפס, וקפץ באפלה, ולא נזהר בצעדיו.
בנוגע לחלוקת האחריות, נקבע כי בעלי הבית ישלמו לקבלן 50% מהפיצוי. האדריכל ישלם לו 22%, ואילו המדינה – 14%. בהקשר זה השופטת הבהירה שבעלי הבית אמנם לא יצרו את הסיכון, אך תרמו לו תרומה ממשית בהיותם החוליה האחרונה בשרשרת, שיכלה למנוע את התממשותו בזמן אמת.
לאחר שניתחה את נזקי התובע, שכללו בעיקר כאב וסבל והפסדי השתכרות, מהם ניכתה את "אשמתו" וכן תגמולי ביטוח לאומי, השופטת פסקה לו פיצוי בסך כ-663,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%.
- שמות ב"כ הצדדים מצוינים בפסק הדין
עו"ד שרית חרל"פ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין