לא זיוף: עדי הצוואה אישרו שהמנוח חתם עליה

בתו המנושלת של המצווה טענה שהחתימה שלו זויפה, אבל בית המשפט קבע שחוות הדעת הגרפולוגית מטעמה לא מבוססת מדעית ולא שכנעה אותו שהעדים שקרנים

סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת אסף זגורי דחה לאחרונה התנגדות לקיום צוואה שבמסגרתה קשיש בן 90 נישל אחת מבנותיו מרכושו וציווה את כל כולו לבת אחרת. המתנגדת התמקדה בטענה שהחתימה על הצוואה זויפה והציגה חוות דעת גרפולוגית שתומכת בכך. אלא שהשופט הבהיר שגרפולוגיה היא לא מדע מדויק וקבע שחוות הדעת מתגמדת אל מול עדויות עורך הדין שערך את הצוואה ושתי העדות שנכחו במעמד החתימה ואישרו ללא צל של ספק כי המנוח חתם עליה גם בכתב ידו וגם בטביעת אצבע.  

המנוח ערך מספר צוואות בחייו. בצוואות מוקדמות ציווה את רכושו לשתי בנותיו אבל בצוואה האחרונה שערך 7 שנים לפני מותו, הוא נישל אחת מהן וציווה את הכל לאחרת.

הבת המנושלת התנגדה לקיום הצוואה האחרונה וטענה שהיא פסולה משום שהחתימה של אביה זויפה, הוא לא היה כשיר ואחותה השתלטה עליו והשפיעה עליו לערוך אותה. בפועל, במסגרת ההליך היא התמקדה בעיקר בטענת הזיוף וניסתה להוכיח אותה באמצעות חוות דעת גרפולוגית.

אחותה, שביקשה לקיים את הצוואה, השיבה לכל הטענות. בנושא הזיוף הגישה חוות דעת סותרת והעידה את עורך הדין שערך את הצוואה ואת שתי העדות לצוואה שאישרו כי המנוח חתם עליה. מלבד זאת, היא טענה כי בצוואה יש גם טביעת אצבע והמתנגדת לא הוכיחה שהיא לא אותנטית.

בעניין הכשרות, טענה המתנגדת כי אביה היה במצב מצוין למרות גילו והפנתה לחוות דעתו של הפסיכיאטר שהעניק לו אישור כשירות טרם עריכת הצוואה. בנוסף היא הכחישה השפעה לא הוגנת והדגישה כי אביה היה במשרד עורכי הדין לבד והביע את הרצון שלו גם בפני חבריו בבית הכנסת בו התפלל והסביר כי החליט לנשל את אחותה בשל התנהגותה כלפיו.

גובל באמנות

סגן הנשיא אסף זגורי העדיף את העדויות על פני חוות הדעת הגרפולוגית בהקשר של טענת הזיוף. "השוואת כתבי יד הינו תחום פסאודו-מדעי לכל היותר הגובל באמנות", כתב. בהתחשב שאין לחוות הדעת ביסוס מדעי, שלא הוכח שטביעת האצבע אינה של המנוח ואין כל סיבה לחשוד שהעדים – שניים מהם עורכי דין ותיקים – יעידו עדות שקר, הטענה נדחתה.

עוד הוסיף השופט כי טענת הזיוף סותרת את טענותיה האחרות של המתנגדת, שכן אי אפשר לטעון באותה נשימה שהמנוח לא חתם על הצוואה ושחתם עליה אבל לא היה כשיר או עשה זאת תחת השפעה לא הוגנת.

מכל מקום, השופט דחה גם את שתי הטענות הללו. כשרותו של המנוח, קבע, הוכחה בעדותו האמינה של עורך הדין שערך את הצוואה, בחוות הדעת של הפסיכיאטר ובעדויות הידידים שהתפללו עמו. מעבר לכך, המתנגדת לא הציגה כל מסמך או ראיה להיעדר כשרות ואף לא ביקשה למנות מומחה להוכחת הטענה.

עוד הוסיף השופט כי אף שאחותה של המתנגדת גרה עם המנוח ועזרה לו הוא לא שוכנע שהיה נתון להשפעה בלתי הוגנת. העדויות העלו כי היה אדם צלול, בקשר עם בני משפחה וחברים, ערך את הצוואה לבד אצל עורך דין ואף הסביר שהחליט לנשל את בתו בשל סכסוך.

לפיכך נקבע שהצוואה משקפת את רצונו החופשי של המנוח. ההתנגדות נדחתה והמתנגדת חויבה בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 10,000 שקלים.

• ב"כ המתנגדת: עו"ד לענייני ירושות אריאלה רוזנטל סודרי
• ב"כ המשיבה: עו"ד מאיה מרדכי כהן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין