אישה שוויתרה על מלוא סכום הכתובה וקיבלה כשליש ממנו, התחרטה וערערה לבית הדין הגדול בטענה שהייתה זו טעות של עורכי הדין. בית הדין הגדול דחה באחרונה את ערעורה לאחר שקבע כי הוויתור נעשה במודעות מלאה.
בני הזוג נישאו ב-1999, כשהיו בני 18, וניסו במשך 15 שנים להביא ילדים לעולם אך לדאבון הלב לא הצליחו עקב בעיה בהתפתחות העוברים ברחמה של האישה.
יחסי הזוג התערערו לאחר שהאישה גילתה שבעלה בוגד בה והוא אף הכניס אישה אחרת להיריון. ביוני 2014 היא הגישה לבית הדין הרבני בתל אביב תביעת שלום בית ולחילופין גירושין, ותביעה לתשלום מחצית הכתובה שלה – 500 אלף שקל.
הזוג התגרש לאחר שהבעל סירב לנסות שלום בית ולאישה נפסקו 300 אלף שקל עבור הכתובה לאחר שהביעה הסכמה לסכום המוצע.
אולם, כשנה וחצי לאחר מכן האישה חזרה בה מה"וויתור" על מלוא הכתובה והגישה לבית הדין הרבני תביעה לתשלום של 1.35 מיליון שקל – הסכום המלא שנכתב בכתובה בצירוף ריבית והצמדה.
האישה טענה כי הוויתור על חלק מכספי הכתובה נעשה עקב טעות משפטית של עורכת הדין שייצגה אותה בהליך הקודם, וכי מגיע לה פיצוי גבוה על הסבל שהסבו לה בגידותיו של בעלה.
הבעל טען מנגד כי בלאו הכי האישה אינה זכאית לכתובתה לפי ההלכה בגין היותה "מוחזקת לנפלים", זאת אומרת, משום שהפילה את שלושת הריונותיה. ובכל מקרה, הסכום שנכתב בכתובה הוא מופרז ונכתב "לכבוד" בלבד.
"מוחזקת לנפלים"
בית הדין הרבני האזורי דחה את טענות הבעל וקבע שהאישה לא הפסידה את כתובתה, בעיקר משום שמצוות פרו ורבו מוטלת על הבעל, ועל כן רואים בו כמי שאשם בכך שלא הצליח "להיבנות מאשתו". לכך התווספה העובדה שהאישה רצתה בשלום בית והוא, לעומת זאת, בגד בה והתעקש על גירושין.
באשר לסכום הכתובה, נפסק שהאישה "מחלה" על מלוא הסכום והיא אינה יכולה לחזור בה כעת.
על החלטה זו ערערה האישה לבית הדין הרבני הגדול. במסגרת זו השאלות המרכזיות להן נדרשו דייני ההרכב היו: האם האישה זכאית לכתובה, האם אכן "מחלה" עליה ואם כן – האם היא רשאית לחזור בה.
נשיא בית הדין, הראשון לציון הרב יצחק יוסף הביא דעות מכאן ומכאן, מבית שמאי ובית הלל, רש"י, שולחן ערוך ועוד, ולבסוף הגיע למסקנה שהאישה הייתה זכאית לכתובתה (על אף ההפלות) ואפילו למלוא הסכום, משום שהיא רצתה שלום בית בעוד שבעלה רצה להתגרש.
עם זאת, האישה ויתרה על זכות זו כשהחליטה לתבוע רק את מחצית הסכום, ולאחר מכן, במהלך הדיון בבית הדין האזורי, היא אף הודיעה שהיא מסכימה לסכום של 300 אלף שקל בלבד. מכאן, שהאישה מחלה על הכתובה המלאה מתוך מודעות מלאה ולא עקב "טעות של עורכת הדין", ולכן היא אינה יכולה לחזור בה "בבחינת שבעל דין לא יכול להיות 'טוען וחוזר וטוען'".
הרבנים יצחק אלמליח ויעקב זמיר הסכימו עם דברי הנשיא ועל כן הערעור נדחה, אולם הוחלט שלא לחייב את האישה בהוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד אבי גפן
- ב"כ הנתבע: עו"ד זלמן קלמר
עו"ד תירצה ברזילי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין