תביעת האישה התקבלה ובית הדין נדרש לבחון מהו ערך הכתובה נכון להיום והאם מגיעים לה גם פיצויים על כך שבעלה עזב אותה. בסופו של דבר תביעת הפיצויים נדחתה ודמי הכתובה הועמדו על 15 אלף דולר.
פסק דין שעסק בזכאות אישה לכתובה שערכה 100 אלף לירות ופיצויים מבעלה הותר לפרסום לאחרונה. בית הדין הרבני בפתח תקווה דחה את תביעת הפיצויים שלדבריו נפסקים רק במקרים קיצוניים של נשים שננטשו בניגוד לרצונן אך חייב את הבעל בתשלום מלוא דמי הכתובה שהומרו ל-15 אלף דולר.
את תביעת הגירושים הגיש הבעל ב-2014 לאחר שחש שאינו יכול עוד כיוון שאשתו משפילה אותו ומקיימת עמו יחסים רק כדי לצאת ידי חובה. האישה בתגובה ביקשה שלום בית. במשך כשנה עמד כל אחד מבני הזוג על שלו עד שבאחד הדיונים הודיעה האישה כי תסכים להתגרש בכפוף להסכמות בנושא הרכוש.
בתחילת השנה חתמו בני הזוג על הסכם גירושים והתגרשו. בשלב הזה הודיעה האישה כי היא דורשת את כתובתה, שלטענתה ערכה המשוערך נכון להיום עומד על כ-238 אלף שקל.
בנוסף היא תבעה פיצויים של כ-760 אלף שקל בטענה שהבעל התעלל בה, חי על חשבונה, בגד בה ואף הדביק אותה במחלת מין.
מנגד טען הבעל בין היתר כי ביקש להתגרש משום שאשתו הפכה את חייו לסיוט, קיללה אותו, איימה עליו והשפילה אותו. לפיכך הוא טען כי מדובר באישה מורדת שלא זכאית לכתובה וודאי שלא לפיצויים.
הבעל הוסיף כי טענות הבגידה הן "המצאה אחת גדולה", וכי בקשת האישה לשלום בית נטענה מן הפה לחוץ, כאמצעי לחץ על העניין הרכושי. כמו כן הוא טען כי מאחר שבהסכם הגירושים נקבע כי הוא יזכה רק ב-40% מהזכויות הסוציאליות שלה הרי שהיא כבר קיבלה ממנו פיצוי.
הוא יזם– הוא ישלם
הרב דוד גרוזמן כתב את פסק הדין העיקרי וקבע כי האישה זכאית למלוא הכתובה שלה אך לא לפיצויים.
הדיין ציין כי אישה מפסידה את כתובתה רק אם היא מוכרזת ב"מורדת" או היא זו שרצתה בגירושים.
במקרה הנוכחי לא מדובר באישה "מורדת", קבע. הטענה כי הבעל עזב את הבית בגלל התנהגותה לא הוכחה וממילא לא מגדירה אותה ככזו.
לנוכח העובדה שהבעל הודה כי האישה לא מנעה ממנו יחסי אישות, כי הוא זה שעזב את חדר השינה ולאחר מכן התעקש על הגירושים, ומנגד האישה תבעה שלום בית, גם אם בשלב מסוים היא התרצתה והכפיפה את הסכמתה לגירושים בתנאים כלכליים, הבעל מחויב בכתובה.
בתוך כך נדחתה טענת הבעל כי חלוקת הזכויות הלא שוויונית נחשבת בגדר פיצוי. הדיין הבהיר כי הזכויות הפנסיוניות של האישה לא היו מלכתחילה של הבעל ולכן הוא לא נתן לה דבר.
לגבי גובה הכתובה שנכתבה בלירות, פרש הדיין את העמדות השונות שהביעו פוסקי ההלכה והגיע למסקנה כי הדרך הנכונה במקרה הזה היא להעריך אותה בדולרים בהתאם למה שהיה נהוג בתקופה בה בני הזוג נישאו. לפיכך הועמד סכום הכתובה על 15,000 דולר.
בהמשך הדיין דחה את תביעת הפיצויים. הדיין הדגיש כי פיצויים נפסקים לנשים רק במקרים קיצוניים, למשל כשהאישה ננטשה ללא עילה ובניגוד לרצונה. במקרה הנוכחי האישה הסכימה בסופו של דבר להתגרש ומכאן שאינה זכאית לפיצויים.
אב בית הדין הרב יגאל לרר והדיין הרב מנחם האגר הסכימו עם פסק הדין.
עו"ד נירה בן דוד
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין