התאונה אירעה כאשר הפועל ניסה לקשור תבנית יציקה למנוף ותבנית אחרת נפלה עליו. הנתבעת טענה שאינה אחראית משום שהיא רק חברת כוח אדם אולם השופטת פסקה: אחראית בהחלט.
בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעתו של עובד בניין שנפגע בדצמבר 2009 בתאונת עבודה מחרידה, כאשר נמחץ בין שני לוחות יציקה, ונפגע ברגליו ובידו הימנית. השופטת שולמית ברסלב קבעה כי הנתבעת – חברת כח האדם "קוואטרו" ששלחה את התובע לאתר העבודה – אחראית להתרחשות התאונה.
על סמך תיעוד רפואי מזמן אמת וגרסה עקבית בבית המשפט, השופטת קיבלה את גרסת התובע שלפיה בעודו מנסה לקשור תבנית יציקה למנוף, תבנית אחרת נפלה עליו, ומחצה אותו בין שתיהן.
התובע תבע את "קוואטרו" ואת בעליה. הנתבעים מצדם שלחו הודעות צד שלישי נגד חברת הבנייה ומזמין העבודה, בטענה שהאחריות מוטלת עליהן. בשנת 2015 ניתן פסק הדין נגד חברת הבנייה וחברת הביטוח שלה, המחייב אותו לשפות את הנתבעים/מודיעים בכל סכום בו יחויבו.
התובע הצהיר שלא קיבל הנחיות מהנתבעים או ממנהל העבודה באתר, ואף לא נאמר לו להיזהר מתבניות מתכת הנמצאות בצד – ועל כן האחריות לפציעתו מוטלת עליהם. עוד הוא טען כי לא היה ער לסיכונים הכרוכים בעבודה וכי העבודה בוצעה תחת לחץ, ללא הדרכה או פיקוח, ללא ציוד מתאים ובכוח אדם חסר.
הנתבעים, שבשלב מסוים של ההליך זנחו את עמדתן שהאירוע כלל לא התרחש, התמקדו בטענה שלפיה אין להטיל עליהם חבות כלשהי כלפי התובע, בהיותה של החברה חברת כוח אדם ולא מזמין העבודה.
"אדישות וחוסר התעניינות"
אולם השופטת ברסלב דחתה עמדה זו והבהירה כי חובתו של מזמין העבודה לא פוטרת את חובתה של חברת כוח אדם לוודא שהיא לא מציבה את העובד בסביבת עבודה מסוכנת.
לאחר שניתחה את נסיבות המקרה, השופטת מתחה ביקורת על הנתבעים וציינה כי "קוואטרו חדלה מלבחון את שיטת העבודה הנהוגה באתר בניה ואת קיום נהלי וכללי הבטיחות; ולא נקטה באמצעי זהירות, ולו מינימאליים, על מנת לוודא שעובדיה לא יחשפו לסיכונים בלתי סבירים. תחת זאת, קוואטרו הפגינה אדישות וחוסר התעניינות אודות התנאים בהם נדרשים לעבוד העובדים שנשלחו על ידה לאתר, ובכללם התובע".
בנוסף, השופטת העירה כי הנתבעת לא נתנה כל הדרכה עצמאית לעובדים מטעמה, לא סיפקה ציוד, ואפילו לא ביצעו תחקיר של התאונה לאחר שהתרחשה.
עם זאת, מאחר שמרבית האחריות בכל זאת רוצבת לפתחה של המעסיקה בשטח – חברת הבנייה – השופטת החליטה להעמיד את חלקה של קוואטרו בשיעור של 30%.
בתוך כך השופטת דחתה את התביעה שהוגשה אישית נגד בעליה של קוואטרו, בנימוק שלא הוכח כי היה מעורב באופן אישי ופעיל בביצוע העבודות שגרמו לתאונה.
מכאן השופטת ניגשה לחישוב נזקי התובע, אותם העריכה בסופו של דבר בכ-134,000 שקל. בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, ובהתחשב בחלקה של הנתבעת (30%), התוצאה הייתה כי הנתבעת חויבה לשלם לתובע כ-37,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,700 שקל.
הנתבעה נגד הנתבע נדחתה כאמור, אולם בנסיבות העניין השופטת החליטה שלא לחייב את התובע בהוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד דיני נזיקין עילית איסק-פארי ואח'
- ב"כ הנתבעים: עו"ד חמוד מראם ואח'
עו"ד שי ניסן גבאי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.