בית משפט השלום בתל אביב קבע שנעמ"ת ויו"ר מרחב רמת גן בארגון הפרו את חובת האמון שלהם כלפי האם בכך שללא כל התראה מראש ומתוך נקמנות הפסיקו לתת לבנה את המרק שהביאה עמו לגן.
בתביעה על סך של 150,000 שקל, שהוגשה באמצעות עו"ד נדב ארגוב, סיפרה האם שב-2012 רשמה את בנה שהיה אז בן חצי שנה למעון "התמרים" ברמת גן ששייך לנעמ"ת.
לדבריה, מתחילת שנת הלימודים התגלו במעון תופעות של רשלנות בטיפול בבנה ובשאר הפעוטות אך האירוע החמור ביותר התרחש בתחילת חודש דצמבר.
האם סיפרה שכשלושה חודשים קודם לכן התברר לה שהמרק שמוגש במעון גורם לבנה שלשולים. היא ביקשה ממנהלת המעון לאפשר לה להביא מידי יום לבנה מרק מהבית. בתחילה סירבה יו"ר המרחב לאפשר זאת, אך לאחר שהשלשולים לא חלפו והילד החל לאבד ממשקלו, היא נענתה ואכן תוך זמן קצר השלשולים נפסקו.
אלא שלדברי האם, באותו יום בתחילת דצמבר, ככל הנראה על רקע התראות ששלחה למשרד הכלכלה על הליקויים בגן וכן מכתב תלונה אנונימי שהגיע למעון (שהיא לא הייתה קשורה אליו), נתנה יו"ר המרחב הוראה להפסיק להאכיל את בנה במרק מהבית. לטענתה, באותו יום בנה לא אכל במשך 10 שעות ברציפות.
האם הוסיפה שבעקבות המקרה החמור היא הוציאה את בנה מיידית מהגן. מאחר שלא נמצא לו מקום בגן באזור מגוריה היא נאלצה לרשום אותו לגן בעיר אחרת בו נשאר שנתיים נוספות. היא דרשה מהנתבעות פיצוי על הפסדי השכר שנגרמו לה, עלות הנסיעות, ההפרשים בשכר הלימוד ועוגמת הנפש הרבה.
הנתבעות, ארגון נעמ"ת ויו"ר מרחב רמת גן שיוצגו על ידי עו"ד יעל שוורץ, טענו מצדן שהתביעה קנטרנית. הן הכחישו שמנעו מהפעוט מזון והדגישו שהטיפול בפעוטות בגן היה תקין ולא התקבלו תלונות מהורים אחרים בקשר לאוכל.
הן הסבירו שאפשרו לתובעת להביא לגן מזון מהבית למשך שבוע בלבד ולא ניתן היה להמשיך בסידור מעבר לכך לאחר שהתברר שהאם מכניסה למרק מרכיבים בשריים.
מאחורי הגב
אך השופט יאיר דלוגין מבית משפט השלום בתל אביב קבע שהוכח שבעקבות הוראה של יו"ר המרחב נמנע מבנה של התובעת לאכול את המרק שהביאה עמו לגן, מבלי שהצוות טרח ליידע אותה על כך.
עם זאת לדבריו, לא הוכחה הטענה החמורה יותר שהבן הורעב למשך 10 שעות. בהקשר זה קיבל השופט את גרסת הגננות שהן האכילו את הפעוט בדייסה ביתית במקום המרק.
השופט קיבל את גרסת התובעת שההוראה הפתאומית מצד היו"ר נבעה מנקמנות לשמה ולא מכיוון שהסתבר שהמרק בשרי.
השופט הדגיש שההחלטה החד צדדית של היו"ר להפסיק להאכיל את הפעוט במרק הביתי, תוך ביטול הסיכום עם האם מאחורי גבה ומבלי שניתנת לה כל אפשרות לדאוג לו לארוחת צהריים אחרת, מהווה פגיעה קשה בחובת האמון של הנתבעות כלפי התובעת שהפקידה בידיהן את ה"נכס" היקר מכל שלה. פגיעה זו הצדיקה לדבריו את הוצאת הפעוט מהמסגרת באמצע שנת הלימודים.
לעניין הנזק, מאחר שהתובעת לא הציגה הוכחות על ההפרשים בשכר הלימוד או הפסדי השכר שנגרמו לה, השופט פסק לטובתה פיצוי על עוגמת הנפש ה"לא מעטה" שנגרמה לה.
בסופו של דבר חויבו הנתבעות לפצות את התובעת ב-20,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.