הנכדה הייתה אמורה לשלם לסבתה 350,000 שקל תמורת הדירה אך הסבתא נפטרה לפני שהתשלום הועבר. למרות זאת, היא העבירה את הדירה על שמה. תביעה שהגיש נגדה בנה של המנוחה התקבלה.
קשישה שנפטרה ב-2011 הותירה שלוש דירות בתל אביב. לאחר מותה נכדתה העבירה על שמה את אחת הדירות בטענה כי ניתנה לה במתנה. תביעה שהגיש נגדה דודה התקבלה לאחרונה בבית המשפט למשפחה בתל אביב ונקבע כי עליה להחזיר את הנכס לעיזבון.
למנוחה היו שני בנים ושלוש דירות. אחד הבנים נפטר לפניה והותיר שלוש בנות.
לפני מותה ערכה הסבתא צוואה בה הורישה בחלקים שווים את אחת הדירות לנכדותיה, את הדירה השנייה לבנו של הבן שנותר בחיים ואת יתר הרכוש בחלקים שווים לשני בניה.
ב-2012 העבירה אחת הנכדות את דירת המגורים של הסבתא על שמה ועברה לגור בה.
בתביעה שהגיש נגדה הדוד הוא טען שהדירה היא חלק מהעיזבון ומגיע לו לקבל מחצית מערכה.
לדבריו, אמו גרה בדירה בדמי מפתח וב-2009 הוצע לה לקנות אותה במחיר זול ממחיר השוק. היא פנתה לבניה ולנכדיה בהצעה להשתתף ברכישת הנכס, כי לא רצתה לבזבז את חסכונותיה.
בינה לבין הנתבעת התפתח משא ומתן שבסופו התחייבה הנכדה להעביר לאמו 350,000 שקל. מכיוון שסד הזמנים של ההצעה היה מצומצם, רכשה אמו בינתיים את הדירה תמורת 532,000 שקל.
לדבריו, התמורה עליה התחייבה הנתבעת לא הועברה מעולם לאמו ולמרות זאת היא העבירה על שמה את הדירה שלא כדין שמונה חודשים לאחר מותה.
התובע הציג הסכם מכר והתחייבות עליהם חתמו הנתבעת ואמו ומהם עולה בבירור כי העברת הדירה הייתה אמורה להתבצע בתמורה לתשלום.
הנתבעת טענה שהסכם המכר ומסמך ההתחייבות מזויפים והגישה תצהיר מתנה עליו חתמה המנוחה ובו העבירה לה את הזכויות. לדבריה, סבתה החליטה להעניק לה את הדירה במתנה כיוון שהייתה נכדתה הבכורה והאהובה.
הפרה קשה של ההסכם
השופטת אסתר ז׳יטניצקי רקובר מבית המשפט למשפחה בתל אביב קיבלה את התביעה.
היא דחתה את טענת הזיוף וקבעה שמהראיות והעדויות בתיק עולה שלאורך השנים התנהל בין הסבתא לנכדה משא ומתן לגבי רכישת הזכויות בדירה.
השופטת קבעה שבמעמד חתימת תצהיר המתנה נחתם גם מסמך ההתחייבות בו התחייבה הנכדה לשלם למנוחה 350,000 שקל. עובדה זו מלמדת שהמנוחה לא התכוונה להעניק לנכדה את זכויותיה בדירה ללא תמורה כספית וכי תצהירי המתנה נחתמו משיקולי מס בלבד.
גם העובדה שהנכדה לא קיבלה את החזקה בדירה לאחר שהמנוחה עברה לגור בבית אבות ושנכנסה לגור בה רק באוקטובר 2012, לאחר שהחליפה על דעת עצמה צילינדר, סותרות את טענותיה.
עוד קבעה השופטת כי העברת הזכויות על שם הנכדה נעשתה שלא כדין כשעורך דינה השתמש בייפוי כוח שנחתם במסגרת מכירת הדירה למרות שלא שולמה כל תמורה ובניגוד להרשאה. ״מדובר בהפרה קשה של תנאי הסכם המכר״, כתבה. בנסיבות אלה קבעה השופטת שהעברת הזכויות חסרת תוקף ודינה להתבטל, והדירה מהווה חלק מעיזבון המנוחה.
הנכדה חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 25,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 20384-11-15
- ב״כ התובע: עו״ד עינבר לב
- ב״כ הנתבעת: עו״ד רן רייכמן
עו"ד הדס ויצמן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין