חתמה ערבות על מסמך ריק – צריכה לשלם את החוב?

הסכום מולא בשטר החוב רק לאחר שהערבה חתמה עליו, ולאחר כשנתיים הוגשה נגדה תביעת חוב על סך 73,244 שקל. היא הודתה שהסכימה לערבות מסוימת אך לא בסכום בלתי מוגבל, ובית המשפט חייב אותה לבסוף לשלם 25,200 שקל.

בית משפט השלום בתל-אביב קיבל חלקית את התנגדותה של ערֵבה לחוב שנתבע ממנה בהוצאה לפועל. השופט דניאל הורוביץ קבע כי הערבה חייבת לשאת בסכום החוב הנומינלי שהיא מודה שהסכימה לערוב לו, אך קיבל את טענותיה בכל הקשור להלוואה נוספת שעליה בכלל לא ידעה.

ההליך החל כאשר אדם שנתן הלוואה לחברה בשם "מטנויה" שעוסקת בהדמיות תלת מימד לשיווק מיזמי נדל"ן, הגיש בהוצאה לפועל תביעה לביצוע שטר חוב לפקודתו על סך 73,244 שקל. על השטר חתומה חברת מטנויה.

הערבה לחוב הגישה התנגדות לביצוע השטר, והעניין הועבר לבית המשפט.

בבית המשפט הערבה ("המבקשת" בהליך) טענה שאין לה כל לחברת מטנויה, אך היא הודתה שב-2017 החברה ביקשה את עזרתה במתן ערבות על סך של 40,000 שקל לטובת נותן ההלוואה ("המשיב" בהליך).

טענתה היתה, בין היתר, כי השטר פסול כלפיה מאחר שנפלו בו פגמים מהותיים, ויש בכך ניסיון לסחוט ממנה כספים . כך למשל, היא טענה כי בזמן שחתמה השטר היה ריק, והסכום מולא רק בדיעבד. עוד היא טענה כי המשיב לא מסר לה עותקים מהסכם ההלוואה שנחתם מול החברה וממסמכי ההלוואה שמפרטים את תנאיה.

בנוסף טענה, כי מ-2017 ועד מרץ 2019, המשיב התעלם מפניותיה, ורק באפריל 2019 שלח לה מסרון שלפיו היא ערבה בסכום בלתי מוגבל. לדבריה, רק כשקיבלה מכתב אזהרה מההוצאה לפועל גילתה לתדהמתה כי בין המשיב לבין מטנויה נחתם הסכם שכלל הלוואה נוספת, וכעת הוא מנסה לערבב בין שטר החוב לבין ההסכם החדש.  

"חתמה ביודעין"

השופט הורוביץ הסביר שגם אם נקבל את טענת המבקשת כי לא נמסרו לה תנאי ההלוואה והריביות, הדבר לא פותר אותה מלשלם את קרן ההלוואה שעליה אין מחלוקת.

כמו כן השופט הבהיר שהועבדה שהמשיב היא שמילא את הסכום לא הופכת את השטר לפגום, והוסיף כי "משחתמה המבקשת, ביודעין, על שטר החוב ללא סכום ומסרה אותו למשיב, הרי שבהתנהגותה היא נתנה למשיב הרשאה למלא את השטר. המבקשת כאמור איננה מתכחשת לערבותה להלוואה ע"ס 40,000 ₪."

עם זאת, השופט קיבל את טענות המבקשת בכל הקשור לחוב כלפי המשיב מעבר לסכום של 40,000 שקל. בהקשר זה השופט קיבל את טענות המבקשת כי לא חתמה על כל הסכם או הלוואה נוספת, והמשיב לא יידע אותה על הלוואה נוספת ועל ההסכם לפריסת החוב.

השופט הוסיף כי העובדה שהמשיב לא פנה למבקשת במשך שנתיים, מהווה טענת הגנה למבקשת בגין כל חוב שהצטבר מעבר לסכום הקרן, אך כאמור לא ביחס לסכום הקרן שלמעשה אינו שנוי במחלוקת.

לכן בסיכומו של דבר השופט דחה את ההתנגדות לקרן החוב הנומינלי, אך קיבל אותה בכל הקשור ליתרת החוב (כ-33,000 שקל). מאחר שהתברר שהחברה שילמה למשיב 14,800 שקל, השופט יצא מנקודת הנחה לטובת המבקשת, וקבע כי סכום זה יופחת מסכום הערבות. בהתאם כך נקבע כי המשיב רשאי לנקוט נגד המבקשת הליכים לגביית סכום של 25,200 שקל, אך לא מעבר לכך.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין