לפסק הדין בעניין רוואש ואח' נ' עיזבון המנוח ירקוני ז"ל ואח'
קשיש חתם על הסכם מכר, ולאחר שהעביר למוכרים כמחצית הסכום - נפטר. המוכרים תבעו את עיזבונו ויורשיו על יתרת התשלום. מנגד תבעו היורשים את ביטול ההסכם, שלטענתם הושג ע"י עושק המנוח. ביהמ"ש קבע: ההסכם מחייב.
קשיש חולני חתם בפברואר 2010 על הסכם רכישת דירה בקריית מוצקין, תמורת 560 אלף שקל. בהתאם למוסכם בחוזה, העביר הקשיש למוכרים תשלומים על חשבון התמורה שהסתכמו ב-303 אלף שקלים. במרץ 2011, הוא נפטר.
לאחר פטירתו, הגישו המוכרים תביעה לביהמ"ש המחוזי בחיפה נגד עיזבונו ויורשיו, במסגרתה ביקשו שישלמו להם את יתרת התמורה 257 אלף שקלים.
היורשים הגיבו בתביעה נגדית לביטול ההסכם ולהשבת הסכומים ששולמו למוכרים בצירוף דמי שימוש בגין השימוש בדירה עד להעברתה, שכן המוכרים השכירו אותה לשוכרים שונים.
לטענתם, המוכרים, מתווכי נדל"ן במקצועם, ניצלו את מצוקת המנוח, אלמן בן 88 שסבל מדמנציה ומשורה של מחלות קשות, ומכרו לו את דירתם במחיר כפול משוויה. לדבריהם, הם פנו למוכרים עוד בטרם פטירת המנוח בבקשה לביטול ההסכם, שכן במצבו, ברור שלא הייתה לו את גמירות הדעת הנדרשת בשביל לחתום על ההסכם.
המוכרים טענו, כי הסכם המכר נחתם לאחר שהמנוח ראה את הדירה, בדק אותה וניהל עמם מו"מ עקבי ורציף במשך מספר חודשים. לדבריהם, המנוח חתם על ההסכם מרצונו ומתוך הבנה וידיעה ברורה על מה הוא חותם.
טעות בכדאיות העסקה
בהסתמך על חוות הדעת שמאיות, קבע השופט עודד גרשון, ששווי הדירה הוא 461 אלף שקלים. העובדה שהדירה נמכרה ב-560 אלף שקל אינה מהווה תנאי בלתי הוגן או בלתי סביר באופן קיצוני העולה כדי עושק. לכל היותר, נקבע כי מדובר בטעות בכדאיות העסקה, שאינה עילה לביטול ההסכם.
השופט קבע, שאין ראיה חד-משמעית בדבר מצבו הבריאותי והנפשי של המנוח בעת החתימה על ההסכם, שכן המנוח לא נבדק בידי מומחה בזמן אמת. לכן נקבע, כי הנתבעים לא הוכיחו שרמת הדמנציה ממנה סבל המנוח הייתה כזו ששללה ממנו את היכולת להבין את מעשיו.
השופט גרשון הוסיף, כי היורשים אף לא הוכיחו שהמוכרים היו מודעים למצבו של המנוח או מצוקתו, ולכן לא התקיימו יסודות העושק או כל פגם אחר המצדיק את ביטול ההסכם. על כן, קבע השופט, ההסכם שנכרת לאחר מו"מ, מחייב.
לבסוף, הורה השופט על אכיפת ההסכם וחייב את היורשים לשלם למוכרים 257 אלף שקלים, שמצדם יעבירו את הזכויות בדירה על שם עיזבון המנוח. עם זאת, מאחר שהדירה הושכרה, חויבו המוכרים לשלם לעיזבון 20,400 שקל בגין דמי שימוש בדירה. עיזבון המנוח חויב בשכר טרחת עו"ד והוצאות של 24 אלף שקלים.
לדברי עו"ד רעות נחמיאס-פלדר העוסקת בדיני מקרקעין, נראה כי ביהמ"ש העדיף את אכיפת הסכם המכר בעיקר לאור העובדה כי משפחת הקשיש ידעה על ההסכם ולא התנגדה לו. בנסיבות אלה נראה כי גם אם היו מצליחים להוכיח את מצבו הקוגניטיבי של הקשיש במועד החתימה, היה ניתן לטעון כי הליווי המשפחתי במסגרת ההסכם מאיין ומבטל את זכויות היורשים לטעון את טענת העושק.
"ככלל, יש להימנע מייצוג שני הצדדים, מוכר וקונה, בעסקת מקרקעין", מוסיפה עו"ד פלדר, "עצם הייצוג של שני הצדדים פוגע באינטרסים שלהם ולא פעם עלול עורך הדין להימצא במצב של ניגוד עניינים במהלך קיומו של החוזה".
לפסק הדין בעניין רוואש ואח' נ' עיזבון המנוח ירקוני ז"ל ואח'
*המגיבה לא ייצגה בתיק.
למדור: דיני חוזים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.