חרף רצונו בפיצולה: תקבל את כל נחלת אביה

ביהמ"ש קבע שמינוי האישה כבת ממשיכה גובר על צוואת אביה, המעניקה לאחותה חלק מהאדמות. אז מדוע נדחתה התביעה לפינוי האחרונה מהבית שבמשק?

שתי אחיות הסתכסכו בקשר לנחלת הוריהן המנוחים: אחת טענה שהיא זכאית מכוח צוואת האב למגרש שעליו נמצא בית המגורים, ואילו השנייה גרסה שמינויה כ"בת ממשיכה" גובר על הצוואה, ומעניק לה את השטח כולו. סגנית הנשיא אביבית נחמיאס אומנם קיבלה את טענת האחרונה, אך מנגד דחתה את תביעתה לסילוק יד אחותה מהבית, בנימוק שיש לכבד את רצון אביה ככל הניתן.

התובעת והנתבעת הן שתיים משבעה אחים. האם נפטרה ב-2009, וכתוצאה מכך הועבר המשק על-שם האב. ב-2014 מונתה הנתבעת כבת ממשיכה. כ-5 שנים לאחר מכן ערך האב צוואה בה הוריש לאחותה-התובעת את בית המגורים, "בשטח של עד 500 מ"ר בתחום הנחלה". בחלוף כשנה נוספת, באפריל 2020, הלך לעולמו.

בשלב זה הועברה הנחלה על-שם הנתבעת, כבת הממשיכה. בתביעה שהגישה אחותה, טענה שיש לחלק את המשק בהתאם לצוואת האב - כלומר להעניק לה את המגרש שעליו בנוי הבית, בו היא דרה בפועל. לדבריה הנתבעת ואח נוסף ניסו להשתלט על המשק תוך ביצוע "סיכול ממוקד" כלפיה, במטרה לסלקה מהנכס, ומכאן הצורך בעיגון זכויותיה.

מנגד טענה הבת הממשיכה שמינויה גובר על צוואת אביה, באופן שהיא בעלת הזכויות בנחלה כולה - לרבות בית ההורים. אגב כך סיפרה שבעוד היא טיפלה במסירות בהוריה, אחותה חזרה לישראל מארה"ב לאחר מות האם ולא הפסיקה למרר את חיי האב, עד שנאלץ להוציא נגדה צו הגנה. במקביל לכתב ההגנה, הגישה הבת הממשיכה תביעה לפינוי אחותה מנכס המגורים.

לא חלק מהעיזבון

השופטת נחמיאס דחתה את תביעת דיירת הבית, להורות על פירוק שיתוף בנחלה. היא קבעה שמינוי אחותה כבת ממשיכה גובר על צוואת אביהן, באופן שכלל המשק - לרבות נכס המגורים - שייך לה.

"מעת שהסתיים הליך רישום הבן הממשיך במוסדות המיישבים, רישום זה מגביל את עבירותה של הנחלה, ואין עוד חירות לבעלי הזכות לפעול לשינוי הזכויות בנחלה ללא הסכמת הבן הממשיך, לרבות בדרך של צוואה", חידדה השופטת.

היא הזכירה, אגב כך, את העקרון הידוע שלפיו נחלה איננה ניתנת לפיצול, וכי צוואת האב, למעשה, סותרת אותו. עוד הודגש בהקשר הזה שזכויות המנוח, כ"בר רשות" במשק, לא היו חלק מעיזבונו, וממילא לא היו ניתנות להורשה.

אף שלכאורה ההכרזה על הבת הממשיכה כבעלת מלוא הזכויות בנחלה הייתה אמורה להוביל בקלות לקבלת תביעתה לסילוק יד אחותה מהבית, השופטת החליטה לדחות אותה; זאת בשל הצורך לכבד את רצונו האחרון של האב, ככל שהדבר ניתן.

"במקרה זה האב המנוח הביע רצונו לכך שהתובעת תקבל את בית המגורים בנחלה. גם אם רצון זה של המנוח אינו ניתן למימוש במלואו - יש לקיימו בקירוב", כתבה השופטת. על הרקע הזה נקבע שלתובעת תינתן זכות מגורים אישית בבית המגורים שבנחלה, וזאת למשך כל חייה.

מבחינת הוצאות משפט, השופטת חייבה את דיירת הבית לשלם לאחותה, הבת הממשיכה, 30 אלף שקל, זאת בשל העובדה שרוב טענותיה - למעט אלו הקשורות לזכות המגורים - נדחו במסגרת ההליך.

• ב"כ התובעת: עו"ד רויטל כרם
• ב"כ הנתבעת: עו"ד רון בן מיור

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.