האב הוריש את רכושו לאחיו ואחיותיו אך הורה להם להשתמש בכסף עבור בנו. הבן טען כי אביו לא היה כשיר וכי אחותו של האב הייתה מעורבת בעריכת הצוואה. טענותיו נדחו
בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה קבעה השופטת ורד שביט פינקלשטיין שצוואה שהותיר אדם שנפטר לפני כ-6 שנים תקפה. מדובר בצוואה בה נקבע מנגנון ייחודי שלפיו אחיו ואחיותיו של המנוח יירשו את הרכוש אך יוכלו להשתמש בו רק לטובת בנו של המנוח. הבן התנגד לצוואה וטען כי אביו לא היה כשיר וכי הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. השופטת קבעה שאמנם האב היה מוגבל פיזית אך כשיר קוגניטיבית ושלא הוכחה השפעה פסולה.
האב הלך לעולמו במאי 2017 כשהוא בן 86 שנה. הוא הותיר אישה ובן וגם חמישה אחים ואחיות.
בנו של המנוח סובל מבעיות רפואיות שונות. הוא אובחן על הרצף האוטיסטי ועם בעיות פסיכיאטריות רבות ביניהם הפרעות אישיות, הסתגלות, חרדה ודיכאון. הוריו מונו ב-2010 כאפוטרופוסים על גופו ורכושו.
מעבר דירה של המנוחים והבן מבני ברק לרמת גן יצר סכסוך עמוק בין המנוח לבין אחיה ואחיותיה של אשתו שסברו כי המעבר אינו לטובת אחותם ואחיינם.
ב-2012 האב אובחן כסובל מפרקינסון כשבתחילת 2016 חלה החמרה ביכולת הניידות שלו והוא הפך להיות מרותק לביתו.
בספטמבר 2016 ערך האב צוואה בעדים באמצעות עורכת דין. הוא קבע מנגנון מיוחד להורשה על פיו ציווה את כל רכושו לאחיו ואחיותיו בחלקים שווים ביניהם. במקביל הוא הגביל אותם לעשות שימוש ברכוש לטובת אשתו ובנו עד לאריכות ימיהם ושנותיהם.
כשמונה חודשים לאחר מכן נפטר האב והאחים ביקשו לקיים את הצוואה.
הבן, באמצעות האפוטרופוס שלו, הגיש התנגדות לקיום הצוואה. לאחר מכן, בספטמבר 2019, הלכה האם לעולמה.
בהתנגדותו טען הבן כי אביו לא היה כשיר לערוך את הצוואה, כי אחת האחיות הפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת וכי היא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה. לטענתו, מצבו הבריאותי של המנוח בזמן עריכת הצוואה היה ירוד, הוא לא היה עצמאי מבחינה פיזית וסבל מירידה קוגנטיבית ומצבים של בלבול. במצב זה לדבריו הוא גם היה "נוח" להשפעה בלתי הוגנת מצד אחותו.
עצמאות מחשבתית
לאחר עיון במסמכים הרפואיים ובחינת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לצד עדויות נוספות, שוכנעה השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט למשפחה בתל אביב כי במועד עריכת הצוואה המנוח היה בעל יכולת שכלתי והכרתית לערוך צוואה. ״מצאתי כי חרף מוגבלויותיו הפיזיות של המנוח, יכולותיו הקוגניטיביות היו שמורות״, כתבה.
בתוך כך כתבה השופטת כי עדות עורכת הדין שערכה את הצוואה הייתה חשובה ביותר והיא העידה כי במהלך שני המפגשים שערכה עם המנוח התרשמה באופן חד משמעי שהוא הבין היטב את טיבה ומהותה של הצוואה.
השופטת דחתה את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. היא כתבה כי אמנם המנוח סבל ממגבלות פיזיות, התנייד בכיסא גלגלים ונזקק לעזרה בביצוע פעולות היומיום. עם זאת, הוא היה בעל עצמאות מחשבתית ומודע היטב למעשיו, וידע להביע את רצונו. היא הדגישה כי המנוח נעזר בעובד זר, בבנו הנתבע ובמבשלת מהביטוח הלאומי כך שלא ניתן לומר שהוא היה תלוי באופן מוחלט באחותו.
היא ציינה שהצוואה אף הגיונית שכן מהעדויות עלה שהמנוח רצה לדאוג לאשתו ולבנו ובמקביל להבטיח שיתרת עזבונו תחולק בין אחיו ואחיותיו ולא תועבר לאחיה ואחיותיה של אשתו.
בסיכומו של דבר דחתה השופטת את ההתנגדות ונתנה צו לקיום הצוואה.
האפוטרופוס על הנתבע חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל.
- ב״כ האחים: עו"ד פרי מרקו
- ב״כ הבן: עו"ד ירון אבני
עו״ד ניר ויינרמן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין