בני הזוג קיבלו את דירתם באיחור של 6 חודשים. בית משפט השלום פסק לטובתם 33,000 שקל בלבד אך הרוכשים הצליחו להגדיל את הפיצוי בערעור שהגישו למחוזי.
בית משפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה באופן חלקי ערעור של בני זוג שקיבלו את הדירה החדשה שלהם ביוקנעם באיחור של חצי שנה. בני הזוג טענו שהפיצוי שנפסק להם בבית משפט השלום נמוך מדי ואינו תואם את מנגנון הפיצוי שבחוק. השופטת דיאנה סלע קיבלה את טענתם וקבעה שהם יפוצו ב-50,000 שקל.
בני הזוג רכשו את הדירה מחברת "שתית" במאי 2013 ועל פי ההסכם היו אמורים לקבל אותה חודשיים לאחר מכן. בתביעה שהגישו נגד החברה הם טענו שהיא מסרה להם את הדירה רק בפברואר 2014, באיחור של 6 חודשים. בנסיבות אלה לטענתם, הם זכאים לפיצוי של 5,500 שקל עבור כל חודש עיכוב.
החברה טענה מצדה שהתובעים היו יכולים להיכנס לדירה כבר באוקטובר 2013, עיכוב שאינו מזכה בפיצוי לפי הסכם המכר, אך הם עשו ככל יכולתם כדי לעכב את הכניסה במטרה לקבל פיצוי. החברה הדגישה שהרוכשים אמרו לה לא פעם כי הם ״לא ממהרים״ שכן יש ברשותם דירה אחרת למגורים.
החברה הוסיפה כי כשביקשה למסור את הדירה לרוכשים הם ציינו רשימת ליקויים לא מהותיים וסירבו להיכנס לדירה, אף שלא הייתה הצדקה לכך.
בית משפט השלום בקריות קיבל חלקית את התביעה וקבע שהתובעים יכלו להיכנס לדירה כבר בנובמבר 2013 מאחר שבמועד זה היא הייתה מחוברת לכל התשתיות ובוצעו כל השינויים שהם ביקשו. לפיכך נקבע שהם יפוצו עבור 2.5 חודשי שכירות בלבד במקום חצי שנה.
התובעים ערערו על קביעה זו בבית המשפט המחוזי. בעקבות הערעור הוחזר הדיון לבית משפט השלום ששינה את פסיקתו וקבע שהם זכאים ל-6 חודשי פיצוי. בית המשפט פסק לטובתם פיצוי של 33,000 שקל לפי דמי שכירות של 5,500 שקל לחודש, בתוספת פיצוי על עגמת נפש בסך 3,000 שקל.
בערעור נוסף שהם הגישו, הפעם על אופן חישוב הפיצוי, הם טענו שלפי חוק המכר היה מקום לפסוק להם סכום של 1.5 מדמי השכירות החודשיים. בנסיבות אלה הם ביקשו לקבל סך של 57,160 שקלים, הכולל הוצאות משפט, במקום הסכום שנפסק לטובתם.
חברת הבנייה טענה שמבחינת סדרי הדין, מאחר שהמערערים לא ערערו על גובה הפיצוי בערעור הראשון הם אינם רשאים להעלות טענה זו כעת.
חסר שיש להשלימו
אולם השופטת דיאנה סלע קיבלה את עמדת המערערים. היא הבהירה שבהתאם לנוסחה בחוק המכר, אם נוצר איחור במסירת הדירה יש לפסוק לרוכשים דמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5.
לדבריה, בהסכם ביניהם הצדדים לא התייחסו לאופן חישוב הפיצוי במקרה של איחור, ולכן הוראות החוק חלות במלואן.
השופטת ציינה כי חוסר ההתייחסות של בית המשפט למנגנון הפיצוי בערעור הראשון לא מלמד על הימנעות מכוונת מצדו אלא על חסר שיש להשלימו. כמו כן היא ציינה שהמערערים העלו טענה בנוגע למנגנון הפיצוי עוד בשלב הערעור הראשון ולכן אין סיבה להימנע מלדון בסוגיה.
לבסוף, השופטת פסקה למערערים פיצוי בגובה של 49,500 שקל (בניכוי 33,000 שקל שכבר נפסקו לטובתם). בנוסף חויבה החברה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 11,700 שקל.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי.
ב"כ הצדדים בפסק הדין של ביהמ"ש השלום:
עו"ד יוגב רוזן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין