זיכוי מעבירות מס: רשות המיסים "שכחה" להוכיח את האישומים

לפני כשלוש שנים הואשם מנהל חברה באי הגשת דו"חות למס הכנסה במועד. באחרונה הוא זוכה מאחר שהתביעה לא הגישה ראיות אלמנטריות המוכיחות שהדו"חות אכן לא הוגשו.

בכתב אישום שהגישה רשות המיסים ב-2013 היא טענה שבשנים 2005-2006 הנאשם לא הגיש בזמן דו"חות של חברה שהייתה בבעלותו. עוד נטען שהוא לא הגיש דו"חות אישיים שלו בשנים 2008-2009.

הנאשם הכחיש שניהל את החברה בשנים האמורות וטען שמדובר בחברה ששימשה כקבלנית משנה של חברה אחרת שכן הייתה בבעלותו. הוא ציין שאף ברישומי רשם החברות ובמסמכי החברה הוא לא חתום כמנהל או כבעלים.

ביחס לדו"חות האישיים הוא טען שאמנם הם הוגשו באיחור אך זאת מכיוון שבאותה תקופה כל חומר הנהלת החשבונות נלקח ממנו במסגרת חקירה של רשות המיסים.

התביעה מצידה הביאה מספר עדים שסיפרו שהנאשם היה בעל סמכויות רחבות ומעמד בחברה וקיבל החלטות ניהוליות ומקצועיות. בנסיבות אלה, טענה התביעה, יש לראות בנאשם "מנהל פעיל" שיכול היה למנוע את ביצוע העבירות.

"מחדל של ממש"

השופטת אפרת פינק מבית משפט השלום ברחובות הבהירה ש"מנהל פעיל" הנושא באחריות לאי הגשת דו"חות לא חייב להיות רשום כמנהל חברה אצל רשם החברות או במסמכי החברה והשאלה היא מהותית – האם הייתה לו יכולת למנוע את העבירה בתוקף תפקידו. "מבחן הניהול הפעיל הוא מבחן מהותי ורחב, שמטרתו הסקת מסקנות מתוך מכלול מסויים המצביע על ניהול חברה הלכה למעשה", כתבה.

השופטת קבעה שהעדויות המצטברות הוכיחו שהנאשם היה המנהל הפעיל של החברה ושהרישומים ברשם החברות לא שיקפו את הניהול הלכה למעשה.

לדבריה, בגרסת הנאשם נמצאו "קשיים בלתי מבוטלים" כמו למשל העובדה ששמר על זכות השתיקה בחקירות שנערכו לו במס הכנסה ועדותו הייתה "נעדרת היגיון ורצופת סתירות ותמיהות".

ואולם השופטת בכל זאת זיכתה את הנאשם לאחר שקבעה שהתביעה לא הוכיחה שהוא ביצע את העבירות המיוחסות לו, כלומר שלא הגיש את הדו"חות במועדם. לדבריה, התביעה לא הציגה ראיות בסיסיות כמו מה היה המועד להגשת דו"חות מס הכנסה באותן שנים והוכחה כלשהי לכך שהנאשם לא הגיש אותם.

"אי הבאת עדים וראיות בסיסיות בתיק מהווה מחדל של ממש מצדה של התביעה והיא אינה מאפשרת לבית המשפט להתרשם מהתמונה העובדתית המלאה", נכתב בהכרעת הדין.

לדבריה, אמנם התביעה הביאה מספר לא מבוטל של עדים אך רובם ככולם התייחסו רק לשאלת תפקידו של הנאשם בחברה ולא לנושא הגשת הדו"חות.

השופטת זיכתה את הנאשם גם מאי הגשת הדו"חות האישיים למרות הודאתו והסבירה שהתביעה לא טרחה לחקור את הסבריו בעניין העיכוב בהגשתם.

לדבריה, מאחר שהנאשם הסביר שהייתה לו "סיבה מספקת" הודאתו בכך שהדו"חות לא הוגשו במועד אינה מספיקה כדי להרשיעו.

השופטת סיכמה שהתביעה לא עמדה בנטל הבסיסי להוכחת העבירות ולכן היא מזכה את הנאשם.

• ב"כ המאשימה: עו"ד עורווה חוסיין
• ב"כ הנאשם: עו"ד אלברט הראל

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין