- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
ויתרו על ירושה לטובת אימם – הנושים יקבלו אותה
שני אחים שקיבלו ירושה מאביהם הסתלקו מהעיזבון לטובת אימם, זמן קצר לפני שהוכרזו פושטי רגל. ביהמ"ש המחוזי ביטל את המהלך והעליון דחה את ערעורם
אב לארבעה הלך לעולמו מבלי שהותיר אחריו צוואה, וילדיו הסתלקו מחלקם בעיזבון לטובת אימם. חצי שנה לאחר מכן שניים מהילדים הוכרזו כפושטי רגל. בית המשפט המחוזי קבע שהסתלקותם מהעיזבון נחשבת "הענקה" של נכסים ובהתאם לפקודת פשיטת הרגל היא בטלה. ערעור האחים ואימם לעליון נדחה.
השאלה שהייתה טעונה הכרעה בפסק הדין הייתה האם הסתלקות מעיזבון היא בגדר "הענקה" של נכסים לפי פקודת פשיטת הרגל. במידה שהתשובה לכך חיובית, המשמעות היא שהיא בטלה כלפי הנאמן בהליך, מאחר שבוצעה במהלך השנתיים שלפני ההכרזה על החייבים כפושט רגל.
המערערים טענו כי חוק הירושה קובע שיש לראות את מי שהסתלק מחלקו בעיזבון כאילו לא היה יורש מלכתחילה. לפיכך, הלכה למעשה הם כלל לא היו יורשים, וממילא אין לראות בהסתלקותם כהענקת נכס שהיה להם.
המשיבים – כונס הנכסים, הנאמנת ובנק הפועלים כנושה של החייבים – טענו מנגד כי עם פטירת האב החייבים קיבלו לבעלותם את הזכויות בעיזבון, והזכויות נותרו בידיהם עד למועד ההסתלקות. החוק נועד למנוע תרחיש של הברחת נכסים מהנושים, ולפיכך יש לבטל את ההסתלקות.
תום הלב לא רלוונטי
השופטת יעל וילנר שכתבה את פסק הדין ציינה כי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל נועד למנוע מאדם שיודע שמצבו הכלכלי גרוע להעביר נכסים לקרוביו כדי להתחמק מתשלום חובות.
השופטת ציינה כי פעולת הסתלקות מעיזבון נכללת ב"הענקה" המוזכרת בסעיף זה. היא הסבירה שעם פטירת אביהם של החייבים הם קיבלו חלק מעיזבונו, ולכן בעת הוויתור לאימם החלק בעיזבון היה שייך להם. במילים אחרות, הם העניקו לאימם נכסים בזמן שקדם להיותם פושטי רגל, ולכן ההענקה בטלה.
בתוך כך דחתה השופטת את הפניית המערערים לסעיף 6(ב) לחוק הירושה הקובע כי רואים מי שהסתלק מחלקו בעיזבון "כאילו לא היה יורש מלכתחילה". היא קבעה שהסעיף חל רק כשנעשתה הסתלקות כדין, ואילו הסתלקות שנעשתה על מנת לעקוף את סעיף 96 לפקודה ולהתחמק מחובות אינה כדין.
בשולי הדברים השופטת התייחסה גם לטענת המערערים לפיה ההסתלקות מהעיזבון נעשתה בתום לב ולכן אינה בטלה, ודחתה אותה. היא הסבירה כי ביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודה אינו מותנה בכך שההענקה בוצעה בחוסר תום לב, ואף הוסיפה שספק אם יש מקום לטענה זו של החייבים לנוכח היותם חדלי פירעון בעת ההסתלקות.
השופטים עוזי פוגלמן ונעם סולברג הסכימו עם התוצאה ולפיכך הערעור נדחה. המערערים חויבו בהוצאות המשיבים בסך 10,500 שקל.
- ב"כ המערערים 1-2 (החייבים): עו"ד סנדה לירום, עו"ד חנן עזרן
- ב"כ המערערת 3 (האמא): עו"ד דוד קנטור, עו"ד יניב מזוז
- ב"כ המשיב 1 (כונס הנכסים הרשמי): עו"ד שרית ליפשיץ-גריידי
- ב"כ המשיב 3 (בנק הפועלים): עו"ד אמיר פלמר, עו"ד אביתר קרמר
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
פסקי דין קשורים
קטגוריות
תגובות
- 1

החמצה
התוצאה נכונה בנסיבות העניין, אך הניתוח המשפטי בפסק הדין לוקה בחסר. נכתב על הסוגיה לא מעט בספרות המשפטית, ובכל זאת בית המשפט אינו מתמודד עם הסוגיה בשלמותה, כפי שהיה מצופה במקרה זה. החמצה.גסות רוח והתנשאות של בית המשפט
בין אם המנוח השאיר צוואה ובין אם לאו, בשני המקרים הוא רצה שעזבונו יעבור לבניו. בכל מקרה נורמלי - וכאן לא הוכח שלא היה זה מקרה נורמלי - המנוח לא רצה, ולא נשאל האם, הוא מוכן שעזבונו ישמש לתשלום חובות יורשיו. אילו ידע, יש להניח שהיה משיב בשלילה ומצווה את עזבונו ליורשים אחרים, כגון בני משפחה, חברים או מוסדות ציבור. זו היתה זכותו ואיש אינו יכול לערער על כך. לכן, הסתלקות הבנים מירושת אביהם מהווה מימוש רצונו. אכן, פרעון חובות הוא חובה חשובה, אך החייבים הם הבנים ולא האב, והעברת רכושו לאחר מותו לפרעון חובות שלא הוא התחייב בהם, היא בפשטות גסות רוח והתנשאות של בית המשפט.גסות רוח והתנשאות של בית המשפט
בין אם המנוח השאיר צוואה ובין אם לאו, בשני המקרים הוא רצה שעזבונו יעבור לבניו. בכל מקרה נורמלי - וכאן לא הוכח שלא היה זה מקרה נורמלי - המנוח לא רצה, ולא נשאל האם, הוא מוכן שעזבונו ישמש לתשלום חובות יורשיו. אילו ידע, יש להניח שהיה משיב בשלילה ומצווה את עזבונו ליורשים אחרים, כגון בני משפחה, חברים או מוסדות ציבור. זו היתה זכותו ואיש אינו יכול לערער על כך. לכן, הסתלקות הבנים מירושת אביהם מהווה מימוש רצונו. אכן, פרעון חובות הוא חובה חשובה, אך החייבים הם הבנים ולא האב, והעברת רכושו לאחר מותו לפרעון חובות שלא הוא התחייב בהם, היא בפשטות גסות רוח והתנשאות של בית המשפט.