השניים חתמו על הסכמי הלוואות ומימוש אופציות בחברות של רייפמן, בסך עשרות מיליוני שקלים. ויליגר – שטען שרייפמן, הוריו, גרושתו ואפילו עורך דינו – חייבים לו כספים, תבע את כולם ונדחה.
בשנת 2005 נרקמה חברות בין אנשי העסקים צבי ויליגר ואלי רייפמן. כשנתיים לאחר מכן החברות עלתה על שרטון, וב-2008 הגיש ויליגר תביעה בביהמ"ש המחוזי בלוד נגד רייפמן. בתביעתו, טען ויליגר כי רייפמן חייב לו כ-20 מיליון שקל בגין הלוואה שהעניק לו בשנת 2007 ולא הושבה לו במלואה.
לייעוץ בענייני תאגידים:
פנו ל- עו"ד דיני תאגידים
התביעה הוגשה גם נגד הערבים שחתמו על ההסכם, בהם הוריו של רייפמן וגרושתו, שיוצגו על ידי עו"ד שלומי תורג'מן, ונגד עורך דינו של רייפמן, ארנון גיצלטר, שיוצג על ידי עו"ד אמיר אלטשולר – בטענה שזה התרשל בתפקידו כעו"ד והציג לו מצגים מטעים בדבר בעלותו של רייפמן בשרשור בחברה פולנית.
הפרשה החלה כאשר רייפמן – באותה עת המנכ"ל ובעל השליטה בחברת אמבלייז – החל לרכוש עוד ועוד מניות באמבלייז, כיוון שחשש מפני השתלטות על החברה. בשלב מסוים, לאחר שתזרים המזומנים שלו התדלדל, הוא פנה לגורמים שונים במטרה לשכנעם להעניק לו הלוואות לרכישת מניות.
בתוך כך נחתם בין רייפמן לבין ויליגר ב-2007 "הסכם אופציה" שהקנה לויליגר אופציות באמבלייז, ובתנאי שרייפמן ירכוש אותן חזרה (במחיר גבוה יותר) מויליגר לכשידרוש.
כמה חודשים אחר כך, השניים חתמו על הסכם נוסף – "הסכם הלוואה" ואחר כך על הסכם שלישי – "תוספת להסכם ההלוואה". בהסכמים נקבע כי ויליגר ילווה לרייפמן 12 מיליון דולר, ובהם צוינו, בין היתר, ערבותם של הוריו של רייפמן, גרושתו ועו"ד גיצלטר.
בפועל, לאחר שנחתם הסכם ההלוואה, ויליגר העביר לרייפמן כ-5 מיליון דולר. תקופת ההלוואה נקבעה ל-3 חודשים אולם רייפמן השיב לויליגר את הסכום כבר כעבור מספר שבועות.
ויליגר טען כי תנאיו של הסכם האופציה התממשו, כך שלרייפמן קמה חובה לרכוש ממנו מניות בסך עשרות מיליוני שקלים.
הנתבעים טענו, בין היתר, כי ערבותם ניתנה להבטחת הלוואה ספציפית של 5 מיליון דולר, וסכום זה הוחזר.
עוד נטען, בין היתר, כי בכל מקרה הערבים פטורים מערבותם בשל הפרת חובת הגילוי של ויליגר – כנושה – בכך שהחתים אותם על מסמכים רבים מבלי שהוסבר להם מצב הדברים. מדובר בטענה חדשנית, שכן נושה, במובן הזה, הוא בדרך כלל בנק או תאגיד ואילו הנתבעים טענו כי ויליגר עצמו – כאדם פרטי – גם הוא חייב בחובת גילוי.
לא חוב ולא ערבים
לאחר ניתוח מקיף, השופט יעקב שפסר קבע שויליגר לא הצליח להוכיח שקיימת יתרת חוב כלשהי כלפיו, שהרי הוא עצמו הודה שהסכם ההלוואה אינו משקף את שאירע בפועל, שכן כספים נוספים לא הועברו לרייפמן.
בנוסף, השופט הסכים כי יש לראות בויליגר "נושה" שהפר את חובת הגילוי המוטלת עליו, כשלא גילה לערבים פרטיים מהותיים ורלוונטיים. השופט הסתמך בעניין זה על עדותו של עו"ד נתי חלפין (שאף צורף לתביעה כצד שלישי), שהחתים את הערבים על כתבי הערבות.
לכן גם במקרה שהיה נפסק כי קיים חוב בר תוקף לויליגר, הבהיר השופט, הערבים היו פטורים מהשבתו.
באשר לטענה בדבר רשלנותו המקצועית של עו"ד גיצלטר, השופט קבע שלא הוכח קשר סיבתי כלשהו בין התנהלותו לבין הנזק לו טען ויליגר. יתרה מכך, השופט השתכנע שלא ניתן לקבוע כי מצגיו של עו"ד גיצלטר לויליגר בזמן אמת היו רשלניים.
בסיכומו של דבר, ביהמ"ש דחה כאמור את התביעה של ואף חייב את התובע בהוצאות בסך 400,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד א' מנור
- ב"כ הנתבעים: ש' תורג'מן, א' אלטשולר, עו"ד ר' כץ, עו"ד ת' צחר, עו"ד ע' גיצלטר, עו"ד ג' טיכו, עו"ד ע' רוזנברג, עו"ד ע' שניצקי, עו"ד מ' פלדמן
- ב"כ צד שלישי: עו"ד א' מנור, עו"ד י' זכריה, עו"ד א' הראל
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.