התרשלות בבי"ח רמב"ם: המדינה תפצה את משפחת החולה ב-275,000 שקל

ביהמ"ש הכריע לפני מספר ימים בתביעה שהגיש חולה סרטן שנפל ממיטה ושבר את הירך לאחר שעבר טיפול בהקרנות ונותר ללא השגחה. בעיצומו של ההליך האיש נפטר. יורשיו המשיכו בהליך ויקבלו את הפיצוי.

המקרה התרחש בשנת 2011. במסגרת טיפול בסרטן עור, האיש נהג להגיע להקרנות בבית החולים שבחיפה. אחד מהם הסתיים בצורה קשה, לאחר שהוא קם ממיטת הטיפולים בסיוע הטכנאי שביצע את הטיפול, ונעמד. הטכנאי הסתובב והפנה אליו את גבו, ודווקא אז הוא לפתע נפל. התוצאה הייתה שבר בירך, ניתוח ונכות.

בנוסף לבעיות אלה, לא היה מדובר בחולה "רגיל", שכן לצד מחלת הסרטן, האיש סבל משלל בעיות רפואיות, ובהן מחלת דם מסוימת, יתר לחץ דם, אי ספיקת כליות וכן דנציה וסכיזופרניה. 

בעקבות המקרה הוא הגיש תביעה בבימ"ש השלום בחיפה. כעבור מספר שנים הוא נפטר, ויורשיו החוקיים – זוגתו ושתי בנותיו – "נכנסו" בנעליו כתובעים.

מטבע הדברים, העד החשוב במשפט הטכנאי שביצע את ההקרנות, כיוון שהוא היה היחיד שנוכח בחדר עם המנוח.

הטכנאי, שגרסתו תאמה גרסת התובע המנוח, העיד כי לאחר שסייע למנוח להתרומם ממיטת הטיפולים והסיר מפניו את המסכה, הוא הפנה אליו את גבו על מנת להחזיר את המסכה למקומה. הטכנאי אף הודה כי מאחר שלא ידע על קיומו של סיכון מיוחד במצבו הרפואי של המנוח, לא ראה צורך להמשיך להשגיח על החולה או ללוות אותו.

התביעה טענה כי בית החולים ועובדיו התרשלו בכך שלא השגיחו על המנוח כנדרש בעת ביצוע ההקרנה ואחריה.

מנגד, טענתה המרכזית של המדינה הייתה כי לא נפל דופי בהתנהלותה. לטענתה, במהלך ביצוע ההקרנה צוות בית החולים פעל בהתאם לנהלים, היתה השגחה ראויה והתאונה היא פועל יוצא של מצבו הרפואי הרעוע של המנוח  בשל מחלות שונות.

שני הצדדים תמכו את טענותיהם בחוות דעת רפואיות. לנוכח הפערים בין חוות הדעת, השופטת איילת הוך-טל מינתה מטעם בית המשפט, שמצא כי המנוח סבל מנכות קבועה בשיעור של 20% בגין הגבלת תנועות מפרק הירך.

שיחה קצרה הייתה מונעת

השאלה המרכזית, כפי שהסבירה השופטת הוך-טל, הייתה האם העובדה שהטכנאי לא הכיר את הגיליון הרפואי של המנוח ולא עזר לו לצאת מחדר הטיפולים, שם חיכתה לו אשתו, מהווה התרשלות.

השופטת הבהירה כי מדובר בשאלה מורכבת, שכן מבחינת מדיניות שיפוטית, יש להיזהר מהצבת "רף גבוה" מדי, שהרי אי אפשר לצפות להשגחה "צמודה" לכל חולה בכל זמן.

אלא שבמקרה הזה השופטת החליטה כי הצוות הרפואי התרשל, הן בשלב המקדמי של אי יידוע הטכנאי בדבר ההיסטוריה הרפואית של המנוח, והן בשלב המתקדם של הטיפול, כשהטכנאי בחר להשלים את הסידור של העזרים במקום לדאוג שהמטופל ייצא בבטחה אל מחוץ לחדר הטיפולים.

"נראה כי שיחה קצרה וגביית אנמנזה בעל פה לפני תחילת הטיפול, בין באמצעות הטכנאי ובין באמצעות איש צוות אחר, יכולה היתה לספק מידע ראשוני אשר יבהיר את הסיכון העודף הטמון במצבו הרפואי של המנוח", כתבה השופטת.

בתוך כך השופטת ציינה כי לנוכח מצבו הכללי של המנוח והעובדה שהיה אחרי טיפול הקרנה, אין לייחס לו אשמה כלשהי.

לאחר שניתחה את שאלת הנזק וגובה הפיצוי, השופטת חייבה את המדינה לשלם ליורשיו של המנוח 275,000 שקל, בין היתר עבור עזרת צד שלישי והוצאות רפואיות, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 60,500 שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.